דוד אבידן, שלושה שירים

 

download.jpg

דוִד אבידן (21/2/1934 – 11/5/1995 )  נולד בתל אביב  כדוד מוריץ, אך לימים שינה האב את שם משפחתם לאבידן כאשר האותיות ד"ן  הן ראשי התיבות של שמות שני בניו -דוד (הבכור) ונדיב . דוד למד בגימנסיה "שלווה" ואח"כ באוניברסיטה העברית.

אל עולם השירה העברית פרץ דוד בספר שיריו הראשון " ברזים ערופי שפתיים" בשנת 1954 והוא רק בן 20 ,ומיד התפרסם כפורץ דרך ונמנה עם הגדולים של אותו דור כעמיחי ונתן זך.  אבידן נישא לארבע נשים , ומאשתו השלישית נולד בנו תר. במרשתת ניתן לקרא על חייו הסוערים ועולמות הדמיון שהזינו את מחשבותיו. אבידן מעיד על עצמו כי תמיד הוא שומר לעצמו חלון קטן ופתוח אל עולם המציאות, אך חלון זה הלך ונסגר אט אט , עד למותו בחוסר כול בגיל 61 .

כאן בחרתי בשלושה שירים של אבידן .השניים הראשונים הם ייצוג של העולם ההגותי שלו ,והשלישי של העולם הארצי בו חי.

סוֹף דָּבָר*

עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב

עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב

עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם

בְּכִי טוֹב

בְּכִי טוֹב

בְּכִי

בְּכִי

בְּכִי רַע

(*מספרו של אבידן "סיכום ביניים" עמ' 33 )

גרסה א'-

שם השיר "סוף דבר" ,כמו ברבים משיריו ,הוא חלק מהשיר ומהמסר. צרוף מילים זה – סוף דבר- מעביר אותנו מיד אל  סיומו של ספר קהלת  פרק י"ב פסוקים י"ג י"ד

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וּמִצְווֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם כִּי אֶת כֹּל מַעֲשֵׂה, הָאֱלֹהִים יָבֹא בְּמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעֱלָם:  אִם-טוֹב, וְאִם-רַע.MegilatKohelet738x985-650x867.jpg

בקריאת המגילה בציבור נהוג לחזור על פסוק י"ג כדי לא לסיים במילה "רע"  אך אבידן יודע את מקום הרע בחייו ולכן הוא מסיים בו שיר זה. המבקר זליג גורביץ  במאמר ביקורת על הכרך השני, מארבעת הכרכים שהם אוסף שירי אבידן כותב כך: " אבידן הוא בן-קוהלת ברוחו, עניינו בסתמיות של כל העסק, בהבל המשחק, ב"אין יתרון" – "אז למה לנו כל העניין הזה" ("דיון דחוף"). אולם יחד עם הייאוש הגדול, הנשיאה המוזרה בעול" ("ייפוי כוח"), הוא גם נדחף לקום ולשלול את השלילה, להגיע לחיוב בדרך השלילה, לנצח בשירה: "מוטב כבר שנלך בגדולות" ("דיון דחוף"). [על היתרון או החיסרון בשיר הבא]

האל  בוחן את מעשה הבריאה ,שהוא פרי הרעיון, שקדם  לבריאה עצמה במילים "וירא כי טוב". אבידן בוחר בצירוף המשנאי "בכי טוב". אמר רב יהודה אמר רב : לעולם יצא אדם ב"כי טוב " ויכנס ב"כי טוב " , שנאמר :" הבוקר אור והאנשים שולחו " – מסכת תענית י ע"ב וכן : באותו צירף משתמש גם עגנון ":" נסעה האישה עם הילד לפני הבעש"ט ז"ל שיברך אותו ואחר תגמול אותו בכי טוב "- ש"י עגנון / סיפורי הבעש"ט / ( בן המלך ),

" בחירת אבידן  בנוסח מאפשרת לו לקרא את מילת "בְּכִי" גם כ  "בֶּכִי," לקראת ההצהרה כי הסוף יהיה רע. אך לפני כן הוא מנסה להיאחז בתקוות הסיום הטוב וחוזר על האמירה המנחמת ומלאת התקווה, "עוד הכול יסתיים בכי טוב" אך משעה שמתגנב הספק נוכח הידיעה כי " כִּי אֶת כֹּל מַעֲשֵׂה, הָאֱלֹהִים יָבֹא בְּמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעֱלָם:  אִם-טוֹב, וְאִם-רַע." כדברי קהלת, השורות מתקצרות, "עוד הכול יסתיים" כך פעמיים, עד שנותרת רק המילה "בכי" גם היא נהיגת פעמיים, ואז ההודאה של ההכרה במציאות, אותה רואה אבידן דרך הצוהר שהשאיר פתוח את עולם המציאות,  (כפי שאמר פעם לעיתונאי אחד ששאל אותו על הניתוק שלו מן המציאות) ומסיים את השיר במילים " בְּכִי רַע"

יש הרואים בשיר זה את נבואתו של אבידן על גורלו המר, כאשר הלך לעולמו בודד על מיטתו בביתו ברחוב שמשון בתל אביב, כשהוא חסר כול ובעל חוב, שלא יכול היה לפרוע, אך השיר הוא לבטח, גם ,כמצוטט לעיל ,שיר ברוח ספר קהלת, שליוותה את אבידן כול חייו, וסוף דבר היא דבר הסוף!!

גרסה ב' –

על מיטתם בלילה, כשראשם שקוע בכר הנוצות ותנומה כבר עוטפת לקראת שינה לחש לה " עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב" היא חשבה שאותה הוא מנסה לנחם, אך תנומתה חסרת דאגות, ואין היא מגיבה, חזר ואמר לה "עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב",  היא התהפכה על משכבה כיודעת, שבאמת אין מקום לדאגה כי הוא הרי תמיד  מסדר את הכול ,ומשיג את מה שהוא רוצה, ויוצא כשידו על העליונה. אך הפעם דווקא הוא היה זקוק לתמיכה ודברי ניחום, חזר ואמר לעצמו עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם, ותקוות הבכי טוב, לא מצאה עוז לחזור ולהיות נהגית, חזר ואמר לעצמו רק את המילים בְּכִי טוֹב,  ועל אף שהספק גובר חזר ואמר לעצמו בְּכִי טוֹב,  אך ככול שהכרת המציאות חזרה והכתה בו, נותרה רק מילת בְּכִי מתמלמלת לה מעצמה ספק אמר בְּכִי ספק אמר בֶּכִי, ונהגו המילים שכה רצה שלא ישמעו -בְּכִי רַע-. וּבַלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ.

השיר השני:

דּוּסִיּוּם בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם/ דוד אבידן*

מָה יִתְרוֹן לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אִם

הוּא מֵבִין רַק חֶסְרוֹנוֹת תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אִם

מִתְמַזֵּל מַזָּלוֹ

וּמָה חִסָּרוֹן לָאָדָם, אִם

הוּא זוֹכֵר

*דוד אבידן בספרו " משהו בשביל מישהו"  בפרק "שירי לחץ" עמ'97

 

גם בשיר זה יש לקרא את כותרת השיר ולשלבה בשיר עצמו, ועל כך בהמשך. גם כאן רוח קוהלת היא המפעמת בשיר הפותח בשאלה  מה יתרונו של האדם. יתרונו לעומת מי? אבידן רק שואל ,אנו נשיב. אבידן חותך את הפסוק המקורי מקהלת  :פרק א' פסוק ג' מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם  בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, ומשמיט את המילים  בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל. הוא מבקש לדעת רק האם מעצם היותו אדם יש לו גם יתרון, או כפי שאומר קהלת בפרק ג'  "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אַיִן " חז"ל ,כמובן, לא נחה דעתם עד שהקלו ואמרו כי מילת אַיִן היא ראשי תיבות של – אמירה ,ידיעה, נשמה. היתרון הוא בכך שיש לנו את יכולת הדיבור, ושאנחנו יצורים תבוניים, ובעלי נשמה. המילה נשמה אצל חז"ל רחבה הרבה יותר מהיותנו נושמים. בשפת העגה (סלנג ) היום היא מעידה על היות נמענו של הדובר יקר לו , ובעל תכונות טובות. השאלה שמעורר אבידן היא שאלה אישית מאוד של מי שייחס לעצמו תכונות של  אדם עילאי, וזה היה רק אחד מה קומפלקסים שלו. מכול מקום תשובתו היא כי קשה למצוא את יתרונו אם הוא מבין רק בגילוי החסרונות  של עולמו, וגם זאת רק אם מתמזל מזלו. זקוק אדם למזל כדי לגלות את חסרונותיו, שהרי אנו חיים את היום יום שלנו מבלי להודות לעצמנו בכול שעה, מהם החסרונות שאנו לוקים בהם.  ובכול זאת מקשה אבידן מה חסרונו של האדם- ומשיב: אִם הוּא זוֹכֵר. זוכר מה? זוכר את עברו ואינו חי עמו בשלום. וזה חסרונו הגדול. כהגנה מפניו נתן לנו הטבע את יכולת השכחה, כדי לשרוד את היום יום. ומהו "מזל" שמעתי פעם מאדם זקן שגם את המילה הזו יש להבין כראשי תיבות של "מקום זמן לעשות. לאמור; אם אתה יודע לזהות את המקום הנכון והזמן הנכון לעשות מעשה נכון זהו המזל.

אם כן מהו הסיום לדיון זה? אדם הזוכר את חסרונותיו- הם יתרונו! וגם לכך צריך מזל, שיש לך הכרה בחיסרון ואתה חי אתו בשלום, והוא אשר אמר המשורר בכותרת של השיר – דּוּסִיּוּם בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם.

הלחם המילים חביב על אבידן מאוד, והוא מרבה להשתמש בהם בכתיבתו, פעמים יש חן בהלחם המילים , ופעמים הם גורעים מעט. הנה דוגמא לשיפוטכם משירו "מרחק בטוח" בספרו "סיכום  ביניים"

נוֹלַדְתִּי אֶל תּוֹךְ עוֹלָם מְתֻיָּק מִדַּי

עֲמוּס שִׁקּוּלִים והִתְחַיְּבֻיּוֹת אֵינְסְפוֹר /(הלחם של המילים "אין" ו "ספור")

אִלּוּ נוֹלַדְתִּי חֲמִשִּׁים שָׁנָה קֹדֶמלָכֵן

הָיִיתִי מִתְוַדֵּעַ אֶל עַצְמִי

בִּנְסִבּוֹת חֲגִיגִיּוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר

———————————————————————————

ועתה אל אבידן הארצי החי את העולם כפי שהוא באמצעות החלון שהשאיר פתוח  אל העולם ,בשירו "בעיות אישיות" בו הוא באמת מספר לנו על בעיותיו המאוד אישיות.

 

 

בְּעָיוֹת אִישִׁיּוֹת*

כִּי מֵרֹב שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְךָ

לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְךָ, מֵרֹב שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ

מֵרֹב שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ

עַד שֶׁבָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים וְיָכֹלְתִּי לוֹמַר לְךָ

יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְךָ מִשּׁוּם שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ

מִשּׁוּם שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ

הָעֵצִים לִבְלְבוּ בְּיָרֹק וְהַשֶּׁמֶשׁ הָלְכָה וְהִשְׁחִירָה

וּכְכֹל שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתְךָ הִיא הָלְכָה וְהִשְׁחִירָה יוֹתֵר

רְחוֹקָה נְכוֹנָה לְזִנּוּק כְּמוֹ זַן מְסֻיָּם שֶׁל פַּנְתֵּר

(בֶּאֱמֶת רַק פַּנְתֵּר הִיא הִזְכִּירָה)

 

וְאָז בָּאנוּ הָעִירָה

חֲבַצֶּלֶת אוֹתִי הִכִּירָה

וּבַבֹּקֶר אוֹתִי הָעִירָה

וּבכֹּל זֹאת אָהַבְתִּי אוֹתְךָ

בָּא הָאוֹר הַסּוֹפִי וְסִלֵּק כֹּל סַפֵק וְהוֹתִיר

רַק אֶת בֵּית הַקּוֹלְנוֹעַ לָבָן וְלוֹהֵט בַּשֶּׁמֶשׁ

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן מָה לְהַסְתִּיר

בַּל יֵרָאֶה בַּשֶּׁמֶשׁ

וּמִי שֶׁאוֹהֵב בַּל יַעֲלֶה לָעִיר

———————————

*מִתּוֹךְ סִפְרוֹ שֶׁל אֲבִידָן "סִכּוּם בֵּינַיִם" 1960 עמ' 43

 

שיר זה הוא מונולוג של המשורר, והאהובה אליה הוא מתייחס אינה מקבלת כול קול עצמי, ואף לא הד לקולה שלה, שכן באמת אין לה חלק בבעיות האישיות של הכותב. בשלושת השורות הראשונות  המילה המנחה היא " מֵרֹב " . האהבה שעולה על גדותיה משתקת, החשש כי הווידוי ייתקל בסירוב, אינו מאפשר להתוודות , תחושה מוכרת.  עַד שֶׁבָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים, ובימים האחרים האלה האהבה אבדה מעוצמתה, והיא דומה למתואר בפתיחה רק בלי המילה מֵרֹב, שכן היא כבר לא עלתה על גדותיה, ואז האוהב יכול לתת לה מבע. על פי ההמשך אנו מבינים שהיה זה בימי החורף שלנו כאשר הצבעים משתנים מחום לירוק ועננים שחורים מכסים עד קו האופק ולכן הַשֶּׁמֶשׁ הָלְכָה וְהִשְׁחִירָה, ובשורה הבאה השמש כבר תאומת להרגשה של אהבה בלתי ממומשת הנעשית רחוקה כאותה שמש למרות שהיא עדיין מוכנה לזנק אל תוך ההרפתקה, כמו זן מסוים של פנתר. לאבידן יחסים מיוחדים עם פנתרים והם משתבצים בשיריו, לא תמיד כדימוי מוסיף, ובלבד שיהיה בו פנתר. download.jpgוְאָז בא השינוי, ו בָּאנוּ הָעִירָה. העיר היא המקום שבו מתרחשים הדברים, כשאהבות גדושות מקבלות את ביטוין, אך גם כול שאר ביטויי העיר, כמקום של התפרקות ואף יותר מכך. אבידן אינו מפרט מי הם המסתתרים אחרי המילה בָּאנוּ, אך אבידן אינו מנסה אפילו לרמוז לנו מי הם ה"באנו" כי מה שחשוב לו הוא לתאר את הבעיות האישיות שצמחו דווקא בעיר, שם בעיר  חֲבַצֶּלֶת אוֹתִי הִכִּירָה,  והמעבר מאהבתו לפורקן של רגע מסופר בשורה העוקבת וּבַבֹּקֶר אוֹתִי הָעִירָה, זה קרה בעיר מלאת הפיתויים , והעיר הופכת להיות לסמל הפורקן לרגע, שאינו מבטל את -וּבכֹּל זֹאת אָהַבְתִּי אוֹתְךָ. כן זה אפשרי, אך בעיר שולט גם הָאוֹר הַסּוֹפִי ששם קץ  ומסלק כֹּל סַפֵק וכך מותיר את הקולנוע לבן ולוהט בשמש, כך שנראה כול הלא וודאי כמו בקולנוע, ולכן  מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן מָה לְהַסְתִּיר, בַּל  יֵרָאֶה בַּשֶּׁמֶשׁ, זו שחושפת את האמת , כמו המשפט שאינו מנוהל אחרי דלתיים סגורות, והמסקנה ברורה וּמִי שֶׁאוֹהֵב בַּל יַעֲלֶה לָעִיר. עליה ,היא סממן של התעלות, אלא אם כן אתה עולה אל העיר.

אבידן חי בעיר תל אביב ושם בבית הקפה כסית פוגש אותו מעריץ צעיר בשם מנחם בראון, שלימים יהפוך להיות מנחם בן. ומנחם זה חי באותה עיר פיזית וסמלית, ולכן ללא בושה הוא יספר לימים על תפקידו בחייו של אבידן : "הכישור העיקרי הנוסף שלי ביחסי הנעורים שלי עם אבידן, לא נעים לספר, הייתה היכולת שלי להביא לו בחורות ולהכיר לו בחורות (לא הייתי כמובן המקור היחיד). זה היה מין מצב בסיסי כזה של ציד בלתי פוסק אחרי בנות"

עכשיו כבר אין ספק ,אלה הן אמנם בעיות אישיות, או ביתר דיוק בעיות של אישיות נודדת בין עולמות, ואינה מסוגלת לנחות על קרקע בטוחה, עד לסופה המר ברחוב שמשון ,בעיר ללא הפסקה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: