הצחוק 
גלעד מאירי בספרו " שחרור בתנאים מגבילים" ( ספר שירים הוצאת קשב לשירה) כותב את השיר הזה על הצחוק .
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים שֶׁעָרֵי צֶדֶק נְעוּלִים
לְאַחַר הִתְקוֹמְמוּת קוֹמִית לְרַפֵּא חוֹלִים
כְּלָל עוֹלָמִית בִּצְחוֹק
יָבֹא מִצֹּמֶת מְגִדּוֹ בָּרִיא לְרַפֵּא אֶת הַבּוֹכִים
רָכוּב עַל חֲמוֹר לָבָן מִצְּחוֹק
מְשִׁיחַ צְחוֹק לְפַשֵּׁר בֵּין הַצּוֹחֵק הָרִאשׁוֹן
לְהַתִּיר חַבְלִי לְצוֹחֵק הָאַחֲרוֹן
צְחוֹק לִפְרֹץ בִּצְחוֹק וּלְהָקִים לִתְחִיָּה/ אַתְּ הַמֵּתִים לִצְחֹק
___________________________________________________________
בשיר זה מביא לנו גלעד מאירי משחק מילים נפלא המעמיד את השיר בגבול שבין שירה להתחכמויות לשוניות , אך הוא משכיל שלא לעבור את הגבול הדק הזה ,ולומר לנו בכול זאת דבר מה על כוחו של הצחוק שעה שאנו נהנים משלל הֶרְמֵזִים המשובצים לצד ביטויים מאולתרים. הצחוק מקבל בשיר את התפקיד להיות הכוח הבא שאולי יביא לפתרונות ששאר הכוחות והניסיונות בהם אכזבו עד כה.
כמו ישעיהו ומיכה גם הוא מתחיל באחרית הימים, אלה אינם כידוע הימים האחרונים לקיומנו, אלא הימים האחרונים של הסדר העולמי המוכר לנו, זה שלאחריו ישררו כללי משחק חדשים. כללים אלה לא יהיו פרי מעשה אלוהי ,אלא פרי התקוממות כלל עולמית שתתאפיין בכך שהיא תהייה קומית, לאמור המעשה הקומי הנמצא ביסודה של הקומדיה , הוא יהיה הכוח הפועל באותה התקוממות, ולא כמו בעבר שעה שהכוח המניע היה המאבק לצדק, או מאבק מזוין לשחרור, או כול מאבק אחר כנגד עוול כלשהו. באותה התקוממות כלל עולמית, שוב יהיה תפקיד לצומת מגידו,שבו אמורה להתחיל התקוממות כלל עולמית כזו. תפקיד זה של צומת מגידו מיוחס לה גם בתרבות היהודית וגם בתרבות הנוצרית. בנצרות המלחמה הכלל עולמית תתחיל בארמגדון הלא הוא "הר מגידו" ורק המאמנים באמת בישו יִושעו, ואילו בתרבותנו היהודית במקום זה תתחיל מלחמת גוג ומגוג שאותה מבשר משיח בן יוסף והיא ההקדמה להופעתו של משיח בן דוד שהוא משיח צדקנו. אך בהתקוממות הקומית הכלל עולמית שאנו עוסקים בה ,יבוא על חמור לבן דווקא משיח הצחוק,שיתיר אותנו מחבלי המשיח המסורתי, ויתיר לנו לצחוק, ובאמצעותו של הצחוק ,לא רק לפרוץ בצחוק אלא גם לפרוץ את שערי הצדק הנעולים, שהרי עד כה לא השתלט הצדק, ואז יירפאו חולים בעזרת הצחוק, מה שכרגע עושים בבתי החולים הליצנים הרפואיים, וגם אלה שבוכים מרוב צחוק יירפאו בעזרת הצחוק. כוחו של הצחוק, שיביא משיח הצחוק, הוא גם להיות המפשר בין היריבים שהקו המפריד ביניהם הוא הקו שבין צוחק ראשון לצוחק אחרון, ובאותה תחיית המתים המובטחת לנו עם בוא משיח צדקנו ,משיח הצחוק יקים לתחייה רק את המתים ש"מתים" לצחוק.
תל מגידו
התופעה הפיזיולוגית הקרויה צחוק, בין צחוק מתגלגל או צחוק מאופק ומתון, היא תחום מחקר של חוקרים מתחומים שונים גם חוקרי טבע האדם וגם חוקרי תרבויות ועמים , ואף פילוסופים. כולם מבקשים להבין את טיבו של הגירוי המביא אדם לפרוץ בצחוק. התחום המחקרי הזה נקרא גלוטולוגיה ( Gelotology, )מילה שנגזרה מהמילה היוונית לצחוק) William F. Fry מאוניברסיטת סטנפורד הוא אחד החלוצים בשדה מחקר זה ועשה ניסויים על עצמו כבר בשנות ה- 60. הכול מסכימים כי הצחוק הוא התפרקות מלחצים מצטברים במצבי חיים שונים כשמתברר כי ללחצים אלה לא הייתה הצדקה, ומה שנתפס כסיבת המתח היה מופרך מלכתחילה. היות שהגירוי הנפוץ ביותר הוא סיפורה של בדיחה, הרי שגם ניתוחו של הסיפור הקצרצר הזה בכלים ספרותיים שייך לחקר הצחוק. הצחוק גם קשור כמובן למילה "הומור" . בעל חוש ההומור הוא מי שמבין בדיחות וגם אוהב לספר כאלה, וגם כאן המחקר וההגדרות של התופעה הנקראת הומור, הוא רחב ומעניין.
על-פי ארתור קסטלר, מצב זה נוצר כאשר מוצגות בפני השומע או הצופה שתי מסגרות התייחסות בעלות היגיון פנימי, שאינן תואמות זו לזו; ההומור נוצר במעבר המפתיע בין מישור אסוציאטיבי אחד למישור אסוציאטיבי אחר. אך מבין כול ההגדרות המוכרות לי הקצרה ביותר והקולעת ביותר היא הגדרתו של הפילוסוף קאנט (1724-1804). שהגדיר את ההומור כ "הצפייה שבמתיחות ההופכת לפתע לאין" במילים אחרות :כול ציפייה מעוררת מתח בדרגה כזו או אחרת ומשעה שמתברר לפתע כי המתח היה לשווא , חלה אותה התפרקות פיזיולוגית בצורת גלי קול קצרים המרעידים את מיתרי הקול שלנו , והיא הצחוק המוכר לנו.
המילה הומור מקורה בשפה הלטינית ( HUMOREM ) ומשמעה לחות, בגלגולה האטימולוגי הפכה הלחות למילה המתייחסת להִפוך של יובש ,שהוא המצב שבו אין הצחוק משמש אותנו בחיי היום יום, שכן לחות זו היא תבלין מרכך של מצבים רציניים ואף מעוררי דאגה ומתח. לצחוק ולגיחוך גוונים רבים מאוד ,ומתוך כך נוצר גם עולם המושגים המנסה לייחד לכול גוון מונח משלו. כך אנו מוצאים את המונחים סאטירה, פרודיה, אירוניה, פיליטון, גרוטסקה וכמובן גם את הקומדיה, ( מילה יוונית) שהיא מופע בימתי שבו עשויים להיות שזורים כל מופעי ההומור שאת המונחים שמנסים לייחד אותם הצגנו כאן. המונח גרוטסקה למשל, מקורו בשפה האיטלקית במילה "גרוטו" שפירושו מערה. באזור רומא נמצאו במערות ציורי קיר עתיקים עם ציורים דמיוניים ובגדלים שמחוץ לכול פרופורציה , כך גם הגרוטסקה הופכת את המציאות למגוחכת על ידי הגדלה מוגזמת של פרט שבתוכה עד כדי גיחוך , חישבו למשל על גיבורי מחזותיו של חנוך לוין. המונח פרודיה מקורו ביוונית ופירושו המילולי הוא שיר בצד ( para לצד oide שיר ) וכך הופך כול חיקוי להיות פרודיה. דון קישוט של סרונטס (מאה 17) הוא פרודיה על האבירים שעבר זמנם. פעמים החיקוי הוא כול כך מוצלח עד שהוא עצמו מתקבל כאילו הוא המקור. כך למשל הצחוק המתגלגל של אריק שרון בחיקויו של טוביה צפיר. היום כבר אין זוכרים את צחוקו של אריק שרון אלא את החיקוי בלבד.
המגוחך נמצא למעשה בכול דבר או מעמד שמבקש להציג את הנשגב, וככל שמצבים נשגבים חוזרים על עצמם יותר ויותר הם מזמינים את הצגת המגוחך שבהם. חישבו למשל על הפסוק "ולתפארת מדינת ישראל" הצגת הגיחוך שבמשפט תעשה על ידי שימוש בו במצבים שאין בהם שום ייחוד . כך נקבל סאטירה. סאטירה היא אם כן הצגת המגוחך שבנשגב. או גם הצגת המרחק הרב שבין הרצוי למצוי. כאמור בכול המופעים האלה מתקיים יסוד של הומור, ועל פי קנט, נמצא בכול גווני ההומור האלה את שני היסודות של צפייה ומתח, המתפוגגים לפתע כשמתברר כי כל מה שציפו לו ובגללו היינו במתח היה לשווא ,וללא כול סיבה באמת. הבדיחה היא סיפור קצרצר , ולכן היא גם סיפור שקל לנתח אותו ולהצביע על כול מרכיביו, ותפקידו כול חלק שבו. הבדיחה היא סיפור שבו קל להצביע על הקשר שבין מבנה הסיפור למטרה שהוא מבקש להשיג, כאן ברור מאוד ומיד מה רצה הסופר/מספר להשיג. כך גם כאשר מספר של בדיחה משנה את המבנה שלה, אנו מכנים אותו כ"הורג בדיחות" הנה למשל הבדיחה הבאה:
אישה בעלת שיער שחור מגיעה לרופא ומתלוננת שהיא כנראה עומדת למות. מה קרה שאל הרופא. עונה האישה .דוקטור בכל נקודה שאני נוגעת בגופי אני חשה כאב חד, מביט בה הרופא ואומר, " נכון השֵער שלך היה בלונדיני וצבעת אותו לשחור" איך ידעת שאלה האישה, השיב הרופא " כל מקום שאת נוגעת בו כואב לך כי האצבע שלך שבורה"
בבדיחה זו משיג הבדחן שתי מטרות ,הוא חוזר ומוכיח את ההנחה העממית כאילו הבלונדיניות אינן חכמות בלשון המעטה, וגם בונה את דפוס הבדיחה העונה להגדרה של קאנט שהבאנו לעיל. המתח והציפייה מתעוררים כאשר האישה מנבאת, את מותה הקרוב, ואנו דרוכים לקראת תשובת הרופא שאמור להצילה, ואז באה תשובתו המפריכה את כול חששותינו ומפרק את המתח שהתלווה להם -בצחוק.
הזכרנו לעיל גם את המושג "אירוניה" שאף הוא בנוי על יסודות ההומור ( מילה יוונית שפירושה בורות או מתחזה) ההיפוך לאין ,בהגדרתו של קאנט ,באירוניה הוא היפוך נוגד לציפיות שפיתחנו. שירו של יהודה עמיחי "אל מלא רחמים " שייך כבר לקלסיקה של השירה האירונית. כך פותח עמיחי את שירו זה.
אֵל מְלֵא רַחמִים
אִלְמָלֵא הָאֵל מְלֵא רַחמים
הָיוּ הָרַחמִים בָּעוֹלָם וְלא רַק בֹּו
אני שֶהֵבאתִי גְוְיוֹת מִן הַגְּבָעוֹת
יודֵעַ לְסַפֵּר שֶהַעוֹלָם רֵיק מֵרַחמִים
השורה הפותחת את תפילת האשכבה מעוררת בנו את הציפייה לשמוע דבר ניחומים היות שהאל הוא מלא רחמים, במובן של שופע רחמים ואנו מצפים לשמוע כיצד אכן ישפיע עלינו מרחמיו בשעת יגון זו. ציפייה זו עוד מתגברת בשורה השנייה כאשר המשורר מעלה את האפשרות שהאל לא היה שופע רחמים, ואז רע ומר היה מן הסתם בעולמנו, ובנקודה זו בא ההיפוך הנוגד בשורה השלישית כאשר המילה "מלא" משמעותה מתהפכת לניגוד של מה שציפינו לו והיא מקבלת את המובן שהאל אוצר ועוצר את רחמיו הרבים בתוכו, מעשה מרושע למעשה, ואינו משפיע אותם עלינו המתפללים אליו. וכמי שהביא גויות מן הגבעות בזמן מלחמה אל נקודת האיסוף, יודע המשורר כי דבר זה ייתכן רק משום שהעולם ריק מרחמים. יהודה עמיחי השתתף בקרבות מלחמת השחרור ונלחם נגד הצבא המצרי בגבעות של חוליקאת , ואלה מן הסתם הגבעות שהזינו מילה זו לתוך שירו האירוני.
ונסיים בפיליטון ( feuilleton ) שהיא מילה צרפתית שפירושה דף קטן , בניגוד למאמר גדול המגייס את עולם המחשבה שלנו ,הדף הקטן פונה אל חוש ההומור שלנו בכך שהוא מספר סיפור שיש בו מכול רכיבי ההומור שהזכרנו שעה שהוא מתאר את המגוחך שבשגרת חיינו ,וגם את הרצוי לעומת המצוי. גדול הפיליטוניסטים שלנו , ולא רק שלנו, שהרי הוא מוכר ומתורגם בעולם כולו, ,הוא כמובן אפרים קישון . קישון הזין את השפה העברית במושגים כמו "גמז אותו" ובשם הפועל לגמוז, כאשר הוא עושה שימוש בשמו של מבקר התאטרון החריף גמזו. שלא לדבר על קונדשטטר ו "המפתחות אצל הג'ינג'י" כשם הקוד לתכונת החפיפיות הישראלית ,וכול זאת לצד הסרטים האלמותיים שלו כמו סאלח שבתי ותעלת בלאומילך, ועוד. כתיבה הומוריסטית כזו הולידה שפה ייחודית גם בטקסטים האלמותיים של הגשש החיוור , ללמדנו שההומור הוא אכן סם חיים.
הן אפשר... 