פוג'ו ולוקראטיוס

 

 

שני השמות בכותרת, הם שמות שני גיבורי ספרו של סטיבן גרינבלט "התפנית- הולדת המודרניות". ספר זה  פורסם לראשונה בארה"ב בשנת 2011 וזכה להצלחה רבה וכמו כן זכה בפרס פוליצר שנה לאחר מכן, ולעברית תורגם ב2017(הוצ' מגנס) על ידי יפתח בריל- תרגום נפלא ומיוחד.

טיטוס לוקרטיוס קרוס, משורר רומאי, חי כמשוער בין השנים 99 עד 55 לפנה"ס. התגורר ברומא וכנראה גם נולד בה. נמנה עם חוגי האצולה ועם האסכולה האפיקוראית , על שמו של הפילוסוף היווני אפיקורוס שבשפתנו הפך להיות שם נרדף ובזוי ל"כופר" ביהדות.  פוג'ו ברצ'וליני נולד באיטליה ב 1381 ,כך שבין השניים מפרידים מעל 1400 שנים, אך את הולדת המודרניות מייחס המחבר לפוג'ו, כמגלה  ספרו של לוקרטיוס "על טבע היקום". ספר זה, על פי גרינבלט , משנתגלה על ידי פוג'ו בספרייה כנסייתית נידחת בקונסטאץ בגרמניה הפך למחולל של המודרניות והרנסנס.

Scan_Pic0014.jpg

"על טבע היקום" של לוקראטיוס  מעורר כמובן את המחשבה שלא מדובר על ראשית המודרניות ,כפי שטוען גרינבלט, אלא בחידושה לאחר תרדמת של 1400 שנה שנכפתה על האנושות עקב הופעתה של הנצרות.  313 שנה לאחר הופעתו של ישו על במת ההיסטוריה הוכרה הנצרות הקאתולית ( קאתוליות= כללית, ביוונית) כדת מותרת, שאין לרדוף את מי שמקיים אותה בחיי היום יום שלו. לאחר מכן  הכריז תאודוסיוס הראשון ב 380 על הנצרות כדת היחידה באימפריה.

לוקראטיוס  חי אם כן ברומא הרפובליקאית , אך בימיו מתרחשת גם הדרמה הגדולה של הופעת יוליוס קיסר ואחרי רציחתו, שלטונו עובר  לבנו המאומץ אוגוסטוס והרפובליקה הופכת לקיסרות. 577px-Augustus_empirial_expansion.JPGשני הקיסרים ידועים לא רק במלחמותיהם ובהרחבת גבולות האימפריה אלא גם בזכות דמות נשית מפורסמת לא פחות- קליאופטרה. גם אז לא הייתה סתירה בין ספרות במיטבה  ותזות מנפצות של המוסכם לבין מלחמות אכזריות  באותה עת. היות שאנחנו יודעים מעט על חייו של לוקראטיוס , פרט לכך שכנראה התאבד בגילו הצעיר יחסית, כנראה מסיבה זו בחר גם גרינבלט להקדיש את החלק הגדול בספרו "התפנית" לרקע שבו פעל פוג'ו מגלה הספר "על טבע היקום". פוג'ו מכונה על ידי המחבר "צייד ספרים"  שכן הוא מסתובב בספריות עתיקות ששכנו במנזרים נידחים באירופה ועוסק בהעתקת ספרים נדירים.  "על טבע היקום"הוא יצירה ספרותית בהיקף של מעל 720 עמודים. זו פואמה נפלאה שעוסקת בטבע היקום, וטבע זה כולל את מקומו של האדם בטבע, מקומם של האלים, ועוד נושאים שהם מאז ומעולם בתחום הסקרנות של האדם על היקום והתנהלותו. על הספר "על טבע היקום" כותב גרינבלט רק בפרק השמיני של "תפנית", ועד אז הוא עוסק בעיקר בפוג'ו מגלה הספר, ומציג בפנינו את אירופה של ראשית המאה ה15 , זו שהכנסייה השלטת בה, משמרת את התרבות הכתובה של התקופה הפגאנית, לפני הופעת הנצרות, וחלק זה ארוך במיוחד, שכן המחבר מבקש להציג בפנינו את העולם שבו לשיטתו, צריכה המודרניות לפרוץ את דרכה, אל העת החדשה,

כאמור, חלק ארוך יחסית זה חושף את אירופה של ערב הרנסנס, ואת מאבקה של הכנסייה בכופרים בקודקס האמונות שלה. באותה שעה שבה הולך ספרו של לוקראטיוס וכובש לו עוד ועוד קוראים נלהבים המעבירים ביניהם את העותקים שהועתקו בכתב יד , באותה שעה גם מעלים על המוקד את ג'ורדאנו ברונו (1548-1600) .ג'ורדנו ברונו היה מדען, פילוסוף ואסטרונום איטלקי בתקופת הרנסנאס. ברונו הציג תאוריה אסטרונומית שסתרה את אמונת הכנסייה הקתולית והביאה להוצאתו להורג בעינויים אכזריים ביותר טרם שריפתו, הוא נחשב בעיני רבים ל"מרטיר" הראשון למען המדע, דהיינו, כאדם הראשון אשר הקריב את חייו בשם המדע. בימיו של פוג'ו גם מכריז גלילי גליליאו בתום משפטו בו חזר בו כביכול מטענותיו, על היותנו כוכב במערכת השמש ולא מרכז העולם  "בכול זאת נוע תנוע" כשהכוונה כמובן לכדור הארץ. כך אנו מוצאים את הכנסייה  כקנאית ואכזרית לשמר את ההומוגניות הדתית בתחומי שליטתה ובאותה עת גם כמשמרת ושומרת על כתבי יד עתיקים שהם כפירה בקודקס הדתי שבגינה היא מוציאה להורג כופרים בעיקרי האמונה הנוצרית. כך גם היום המדע מביא אותנו אל מרחבי הגלקסיה שלנו, ובאותה עת אנו גם נלחמים במאמינים מוסלמים המבקשים לשלוט בעולם , או לפחות להקים חליפות בשם אללה!!

גרינבלט  מתאר את אורח החיים בכנסייה ובמנזרים, את אורח חייהם של המעתיקים את כתבי המאות שקדמו להם, מבלי שכל כך הבינו את משמעות הדברים שהם מעלים על הכתב. היום אנו יודעים כי הספר הפך להיות מצרך המוני יותר, לאחר המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג ממש באותם ימים (1463) אך גם בתקופה הרומית היה הספר מצרך מבוקש יחד עם החרב והמגן והרומח ששרתו את האכזריות הנוראית של לגיונות רומא במלחמותיהם. כמו היום גם אז אין סתירה בין אומנות פורחת ומלחמות נוראיות המכלות מאות אלפי בני אדם על פני הגלובוס. כדי להוכיח זאת מספר לנו גרינבלט על הגילויים בתוך האפר של העיר הרקולנאום הסמוכה לפומפי ששתיהן נקברו תחת האפר של ההתפרצות הגעשית של הוזוב ( 79 לספירה) .שם נמצאה בתוך האפר גם ספרייתו של אחד האצילים שהייתה לו ספרייה מרשימה של ספרים על גווילי פפירוס שחלקים מהם נשתמרו בתוך האפר. כך מצאנו אציל רומאי שהעריץ את התרבות ההלנית. אך גם ברומא עצמה הוקמה ספריות ציבוריות, שתיים מתוכן על ידי אוגוסטוס עצמו, בהחלט ספרא וסייפא. זה המקום כמובן להזכיר את הספרייה הגדולה ביותר של העולם העתיק באלכסנדריה שהוקמה על ידי תלמי הראשון ב295 לפני הספירה. temp.jpgתלמי היה באמת "צייד ספרים" כאשר חטף כאלה מאונניות ששטו בים התיכון ואף החזיר אותן לאחר העתקה.  ספרייה באותם ימים אינה משאילה ספרים, אלא מאפשרת לקרא בהם כשהם מחברים בשרשרת על מדף  עמוס עם כתבי יד נוספים. מסעו של פוג'ו לקונסטץ בגרמניה, לאחר שהפסיד את מקומו כמזכיר האפיפיור יוחנן ה23 שהודח מכיסאו במשפט כנסייתי ( עד כה היחיד בהיסטוריה הכנסייתית הקאתולית) לאותו מנזר בו הוא מגלה את "על טבע היקום" של לוקרטיוס.  מתואר  ב"תפנית" בקטע שהוא גם ספרותי , ולא רק מחקר היסטורי. למעשה כול הספר טבול בניחוח ספרותי, יחד עם דייקנות של חוקר היסטורי, שאינו מוותר לעצמו על פרט כלשהוא ללא מקור תמיכה.

פוג'ו  מסיים להעתיק בכתב ידו המאוד מיוחד, את הטקסט הלטיני לפפירוסים, ולאחר מכן מעביר את ההעתק לחברו ניקולו ניקולי, שהקדיש את חייו לאיסוף ושמירה של טקסטים של התקופה היוונית. ניקולו מעתיק ,כמובן כמקובל, את הספר שקיבל, אך אינו ממהר להחזיר עותק לחברו המגלה. כדי להקדיש את חייו לספרים שאסף  מנצל ניקולו את עושר משפחתו בפירנצ'ה, משפחה שעשתה את הונה בייצור אריגי צמר. כמו כן הוא נמנע מלהקים משפחה שעלולה להפריע לו בעיסוקו. זאת בניגוד לפוג'ו שהייתה לו מאהבת, כנראה לא אחת, והיו לו ברומא לפחות שבעה ילדים שגדלו עם מה שהיום נכנה "אם חד הורית". לימים פוג'ו בהגיעו לגיל 56 מתחתן עם בת 18 מפירנצה וחי עמה שנים רבות, עד מותו, ואף העמיד חמישה צאצאים נוספים.

מה הפליא את קוראי התקופה הרנסנסית ב"על טבע היקום" של לוקראטיוס. המחבר הרומי הוא חניך של התרבות היוונית שאוזרחה ברומא ואלי יוון עברו ברומא "גיור"  כאשר זאוס הופך ליופיטר וכן הלאה. לוקראטיוס מכיר את העולם הפגאני ותרבותו, למעשה הוא מציג את תפיסתו של אפיקורוס בפואמה הגדולה שלו חלק מתפיסותיו של המלומד היווני ואף מוסיף עליהם.

לוקראטיוס  אינו עונה להגדרה המודרנית של אתאיסט, הוא מאמין בקיום האלים, אך משום שהם כאלה, הרי שאין להם כול עניין בבני האדם. טענה דומה מביא ריה"ל בספרו "הכוזרי" מאות שנים אחרי לוקראטיוס בשמם של הפילוסופים בוויכוח עם מלך כוזר (1139) בדבר אדישותם של האלים לבני האדם, על פי הפילוסופים אומר ריה"ל בספרו זה, עצם ההתעניינות בבני האדם תהייה הוכחה להיעדר שלמותם ,שכן אם התנהגות האדם דווקא בצורה מסוימת חסרה להם, הרי שאין הם מושלמים, ובהיותם  מושלמים, וזאת הרי אקסיומה, מכאן שאין הם מתעניינים בבני האדם. כול הפולחנים, אומר לוקראטיוס, הם חסרי כול משמעות. אם מקומות הפולחן נאים בעיניכם, בקרו בהם אין בכך כול רע, אך אל תייחסו לכך משמעות מעשית כלשהי.

לוקראטיוס כמו אפיקורוס לפניו מדבר על חלקיקים קטנים שמהם מורכב היקום, אפיקורוס קורא להם בשפה היוונית אטום ולוקראטיוס מעביר זאת ללטינית. חלקיקים אלה נצחיים, אך בהרכבים שונים הם מציגים מהויות וישויות שונות, חלקיקים אלה נמצאים בתנועה אין סופית בתוך ריק. היקום עצמו אין לו בורא ומתכנן. גם הנפש בנויה  מחלקיקים ואובדת עם מות האדם כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ (דברים י"ב ג')

מַעֲרָכוֹת הִשְׁתַּנּוּ תִּרְכּוֹבוֹת וּסְדָרִים הִתְחַלְּפוּ

עַד הַגִּיעָם לְאוֹתוֹ הַמַּצָּב לְאוֹתָהּ מַעֲרֶכֶת

הַמְּאַפְשֶׁרֶת לֵידַת כֹּל יְצִיר וְהֻלֶּדֶת כֹּל זֶרַע

(תִּרְגּוּם דיקמן עַמּוּדוֹת1024-1028)

כול היקום הוא פרי תהליך ארוך של אבולוציה והתנסות והוא לא נברא עבור האדם, ואינו נסוב סביבם, שכן אין להם כול ייחוד וקיומנו הוא פרי מלחמת הישרדות מתמדת שבה אנו מתאימים עצמנו מחדש. (לוקראטיוס אם כן מקדים מאוד את דארווין)  כול אחד מאתנו הוא תופעה חד פעמית בנצח. לוקראטיוס לא עוסק במושג נצח, והיום אנו כבר יודעם כי הוא לא קיים, כי כול כוכב יכול להפוך יום אחד לסופר נובה, ולהיבלע בחור שחור. לוקראטיוס גם משחרר את קוראיו מאימת העולם הבא, באשר הוא לא קיים, וכול הדתות מיוסדות על אמונות טפלות . לוקראטיוס חי בעולם שבו הייתה דת מונותאיסטית אחת בלבד –היהדות, ורק יותר מ300 שנה לאחר מכן הכירה רומי בנצרות, ועוד קצת יותר מ 300 שנה נוספות עוד דת על במת ההיסטוריה -האסלאם, אם כן מה תכלית קיומנו, שואל לוקראטיוס ותשובתו היא פשוטה כל כך, הגברת הנאה והפחתת הכאב!

ההנאה היא מין היפה והסובב אותנו וכמובן גם מהחיים עם המין השני כפי שהוא מתאר אותם באחד החלקים הנפלאים של הפואמה שלו.

הֵן בְּעֶצֶם רִגְעֵי העדנָה הַחוֹלֶפֶת

אַף לִטּוּפֵי אָהֲבָה אֶת הַזּוּג הָאוֹהֵב לֹא יַשְׂבִּיעוּ

כִּי מִתְחָרוֹת עֵינֵיהֶם בִּידֵיהֶם- לֹא תֵּדַעְנָה מנוֹחַ

אִישׁ רֵעוּתוֹ יְחַבֵּק- בְּשִׁגְעוֹן תַּאֲוָה יִתְיַסְּרוּ

שֵׁן בַּשָּׂפָה תִנָעֵץ בַּנְּשִׁיקָה נְגִיסָה מְטֹרֶפֶת

וּבְסִבְלוֹת עַגְבֵיהֶם טָהַרְתָּ תַּעֲנוּג לֹא יִמְצְאוּ

(תרגום שלמה דיקמן)

גם מלאכים ושדים הם הבלו רעות רוח ואת הפסוק וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.  (קוהלת פרק ג') מקבל לוקראטיוס כפשוטו ולא כפי שמציין המדרש כי יש לקרא את המילה "אין" כראשי תיבות של –אמירה ידיעה נשמה. העברת האדם לדרגת אחת החיות  קשה בכול עת, קל וחומר , בימי הביניים החשוכים, אשר בשלהיהם החל הספר הנידון של לוקראטיס לעשות לו נפשות רבות.

לאחרונה זכה הספר "התפנית" לביקורת במוסף ספרים של "הארץ" ואף לדיון עליו בתוכנית הטלוויזיה "לונדון את קירשנביום"  , אך מה שחשוב יותר הוא התפוצה הגדולה לאחר העתקתו, תחילה במחתרת  ואחר כך גם בגלוי, ללא מורא הכנסייה, ולכך מקדיש גרינבלאט את חלקו האחרון של ספרו "התפנית".אך למרות התפנית במציאות הישראלית חרדים ותלמידי ישיבות רק מתעצמים וקובעים לנו אורחות חיים בעזרת כוחם הפוליטי הקטן שלא לדבר על התנועות הקיצוניות באסלאם. הדת היא עדיין צורך חיים לחלק גדול באנושות

למרות קביעתו של גרינבלט לוקראטיוס הוא אתאיסט במושגינו וספרו של גרינבלט הוא פנינה שאין לוותר עליה.

 

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: