ארכיון חודשי: פברואר 2014

טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב (קוהלת פרק ז פסוק א)

עיון בשמות המשפחה שאנו נושאים

יהודים בארץ ישראל

אנַחְנוּ שוֹכְחִים מִנַּיִן בָּאנוּ.שְמוֹתֵינוּ

הַיְהוּדיִּים מִן הַגּוֹלָה מְגַלִים אוֹתָנוּ

וּמַעלִים זֵכֶר פֶּרַח וּפְרִי, עָרֵי יְמֵי בֵּינַיִם

מַתַּכוֹת,אַבִּירִים שֶהָיוּ לְאֶבֶן, וְרָדִים לָרוֹב,

בְּשָמִשים שֶרֵיחַם נָדַף,אבְנֵי חֵן, הַרְבֵּה אָדוֹם

מִשְלוֹחֵי יָד שָבַּטְלוּ מִן הַעוֹלָם

(גַם הַיָּדַייִם בָּטְלוֹ)

[יהודה עמיחי "שירי יהודה עמיחי" כרך 2 עמ' 247  ]

כך פותח יהודה עמיחי את שירו, " יהודים בארץ ישראל", ששמות המשפחה שלהם חושפים את עברם, ועבר זה איננו רק על מקום הולדתם אלא גם על גורלם שם, מקום שבו בטלו גם הידיים. השואה אינה יכולה להפוך זיכרון רחוק כי שמותינו הרי מזכירים לנו כול העת את אירופה שבה "בטלו הידיים" ובהמשך השיר מציין עמיחי גם את כאב ברית המילה,  אותו כאב של חמור המקראי משכם מלווה גם אותנו כול חיינו. ואז כמו יודקה גיבורו של הזז ב "הדרשה"  שואל גם עמיחי, מה אנו עושים כאן ? יודקה שאל שאלה זו לפני שפרח לנו המדבר וילדינו היפים פורחים עם המדבר, כדברי עמיחי,  אך עמיחי שחי את המשך הכאב והמחיר שאנו משלמים , גם כאן "בדמנו המהיר" כלשונו בשיר נשאר עם השאלה, מה אנו עושים כאן , והוא אף עונה עליה בשורות הסיום .

דָם שָפוּך אֵינֶנו שָרְשֵי אִילָנוֹת

אַךְ הּוא הַקָרוֹב לָהֶם בְּיוֹתֵר

שֶיֵש לִבְנֵי הָאָדָם

ודם זה קושר אותנו לכאן, באשר הוא הקרוב ביותר לשורשים, וליד אותם שורשים מצבות ואנדרטאות.  וגם לשם הוא  קושר אותנו, גם שם ניגר "דמנו המהיר", באותו מקום  שבו ניתנו לנו שמות המשפחה מכוח הצווים של הריבון , ולכן לשם אנו נוסעים במסע של חיפוש שורשים, ותלמידי כיתות ז' בחטיבת הביניים חוזרים אל הסבתא והסבא לשאול אותם על כול אלה שבטלו ידיהם שם , במסגרת עבודת החובה הקרויה "שורשים"

בראשית שנות קוממיות ישראל בארצו בחרו רבים מתוכנו לחזור לציין את חזרתנו למולדת הקדומה ואף לחזור לשמות משפחה שצלילם עברי  ונעדר  צלילי גולה  עם "זכר פרח ופרי וערי ימי ביניים"  וכך הפכו מנהיגנו לבן גוריון מגרין, ויצחק שמשלביץ הפך לנשיא יצחק בן צבי שהוא שם העלייה לתורה ובנוסח המקראי, וכך עוד רבים וטובים בתוכנו.וכך גם השתנו השמות הפרטיים שניתנו לצברינו הנולדים לנו . ñøè úéòåãé

עוז ואייל עם נמרוד ויובל ורינת גם

אך השם שניתן לנו בצוו ריבון זר, מושך ונתפס כסממן של זהות וכך  הוא נשמר ליד השם העברי (אמנון ליפקין שחק)  ואם השם העברי ניתן לידוען, הרי אז איש לא יקבל את השינוי ל-פלד-  וכולם, כולל התקשורת הכתובה תמשיך לקרא לאיש נחום סטלמך.(בתמונה צילום מתוך הסרט "ילדי השמש" עם צברינו החמודים והעוקצניים שחזרו לשמות עם חופשי מהמקרא עוז ואייל נמרוד ויובל ורינת גם)

גם תופעה של חזרה לשמות הגולה שהמרנו בשם עברי נמצא לא מעט במקומותינו היום, כדי לשמר את סיפור הגניאלוגיה המשפחתית, .  כך למשל  משה נלקנביום עלה לארץ בשעה טובה, כלומר לפני 1939 , אדם מסורתי ומקיים מצוות וגם ציוני. חכך משה  בדעתו כיצד ייתן לציונותו  ביטוי ,למרות שהשתקע בבני ברק, עשה כמנהג הציוני באותה שעה ושינה את שמו לציפורן, כשמו  ביידיש (נלקן=ציפורן בוים= עץ/שיח) בנו יצחק  קיבל כמובן חינוך דתי, אך עולם התורה מצא חן בעיניו והמשיך ללמוד בישיבה כל ימי בגרותו. לימים משנשא אישה שינה את שמו ל… נלקנבוים. אם כבר שינית את שימך,אמרה לו קרובת משפחה, למה לא תחזור  לימי בית שני ותקרא לעצמך יצחק בן משה, מנהג אבותינו בידנו השיב לה. אבותינו הם כמובן לובשי השחורים  הגויים בארצות מוצאם.

 האבות הם גם הפריצים שלבשו בגדים שחורים וכובעי פרווה שהיום הם לבוש של חג אצל חלק מחצרות החסידים,  ולא אלה מימיו של רבי יהודה הנשיא. כששמעתי סיפור זה התנגנו בראשי שורות משירו של אורי צבי גרינברג בשירו "הקבר ביער" . אצל אצ"ג קברו של היהודי מושך את איוון הרוצח לחזור אל אותה נקודה בעברו " זה מושך כאישה, זה מושך כמו יי"ש/אל זה המקום… ואם איני הולך/ואומר: לא אלך במקומי אשאר/ זה זועק בקולו"  (עמ' שסב "ברחובות הנהר") אותה זעקה שומעים גם הקורבנות המבקשים לחזור אל שמות המשפחה המגלים אותנו כדברי עמיחי. יש מעין תחושה של בגידה בנספים שעה שויתרנו על שמם כדי  לשאת בגאווה דגל חדש וגאה כמו צועדים ב"מצעד החיים" בואשויץ בירקנאו.540896-5

ראשיתו של סיפור שמות המשפחה לכול, הוא בצו שפרסם יוסף השני קיסר הממלכה האוסטרו הונגרית בשנת 1784 ובו חויבו כול יהודי הממלכה לבחור לעצמם שם גרמני כשם משפחה, ובאותה תקנה נקבע גם כי השם הפרטי יהיה שם מקראי בלבד. כלומר דומים לנו תהיו , אך תמיד נזהה אֶתכם, זה אותו קיסר   שפרסם את כתב  הסובלנות , אך סובלנותו לא הייתה בלתי מוגבלת. מכאן ואילך נמצא את" זֵכֶר פֶּרַח וּפְרִי, עָרֵי יְמֵי בֵּינַיִם / מַתַּכוֹת,אַבִּירִים שֶהָיוּ לְאֶבֶן, וְרָדִים לָרוֹב,/ בְּשָמִשים שֶרֵיחַם נָדַף,אבְנֵי חֵן, הַרְבֵּה אָדוֹם " בשמות המשפחה שלנו.  בפלך גליציה נוצלה הוראה זו לסחיטת כספים מהיהודים על ידי יצירת קבוצות של שמות , והתשלום היה על פי הקבוצה שממנה נבחר השם, פרחים ומתכות היו יקרים יותר משמות בעלי חיים  כמו פוקס –שועל- ואוקס- שור.

 צאצא של  השוורים האלה  היה פרדסן גדול בארץ בשם אוקסהורן (קרן השור)  שעברת את שמו ל"קרני" ועל שמו יש לנו היום את "מעבר קרני" לעזה . כותב הערך "שמות משפחה"  ב "ויקיפידיה"  טוען כי לטענה זו, על קניית שמות,  אין כול ביסוס  או מסמך תומך. היעדר מסמך תומך אינו אומר דבר, תמיכה לטענה זו על התשלום מצאתי גם בספרות העברית שלנו בספרו של חיים באר " חבלים"  וכך הוא מספר שם בשם אביו:  "שמנו רַכלֶבסקי כי לאבות אבותיי לא היה די ממון לקנות להם שם יפה יותר מידי הפריץ האוקראיני והמשומד העוזר על ידו, אבל לפחות דאגנו שלא נהיה מוגי-לב,אלא  רק רכי-לב".‏עברות שמות משפחה

מהקיסרות האוסטרו הונגרית מתפשט הנוהג גם למזרח אירופה  ומקבל תוקף בצווי הממלכה . בצרפת של נפוליאון  חויבו יהודים החל מ1803  לשאת שמות משפחה שאינם שמות מקראיים, ובפרוסיה  חל הצו החל מ 1812  אלא שכאן חייב היה כול שם לקבל אישור. במזרח אירופה החל התהליך ברוסיה ב1804 והתרחב לקראת אמצע המאה לכול מזרח אירופה, ואז אנו עדים  למופע המרכזי של שם משפחה שהוא שם העלייה לתורה וכך מתקבלים כול השמות המסתיימים  במילה שמשמעה בשפת המקום הוא  בּן .  ( זון, סון, ביץ, סקי, ובגרוזיה , שווילי)  מהלך זה יוצר כמובן שמות רבים מאוד שהם זהים ואז מתערב השלטון ומחייב את השינוי, שבעקבותיו נוספים שמות בעלי המקצוע  וגם שמות  שמטרתן ללעוג לנושא השם( קצנלבוגן= מרפק החתול) כמו כן גם שמות נשים מובילות במשפחה מונצחות בדרך זו ( רבקין=של רבקה) מקובל לחלק את כלל השמות לקטגוריות הבאות:

.שם פטרונימי – שמו הפרטי של אב או סב.2. מקצוע ועיסוק.3. שם מטרונימי  (באשביס=בתשבע).4. שם משפחה מומצא או אורנמנטאלי . 5. שם של  שושלת (כוהנים לויים  גרים)6. כינוי לפי מאפיין גופני.7. שם גיאוגרפי/טופונימי .8. . כינוי לפי תכונות או מאפיינים אישייםעתים וזמנים – ישנם שמות מעטים שקשורים לימות השבוע: זונטאג (יום ראשון)9. לאלה יש להוסיף היום גם את השמות שנתנו פקידי משרד הפנים שלנו למשפחות של עולים חדשים, בין משום ששמם לא נראה להם כמתאים לחברה הצומחת כאן, על פי תפיסתם, ובין בגין טעות שמיעה.10. מושג או ערך יהודי וראשי תיבות  (קב"ק = קדוש בן קדוש, זק"ש= זרע קדושים*)  כולל  את המשרתים בקודש- זו קבוצה קטנה יחסית של שמות, חלקם היו קודם שמות פרטיים ואזי נהיו לפטרונימים או מטרונימים, לדוגמא רחמים, ניסים, תשובה, נחמה, ציון גבאי, שוחט ,שו"ב= שוחט ובודק..

שמות משפחה המנציחים את התפקיד בקהילה שהיה לראש המשפחה הראשון ,שחויב    לאמץ לו שם משפחה, הם לרוב שם התפקיד. אך כאשר המילים בעברית הגייתם בשפת המקום הייתה קשה, שובש שם המשפחה עד כדי כך שלא ניכר בהם עוד הייחוס שביקשו לציין נושאיו, להם ולדורות. שם כזה הוא גם שם משפחתה של נכדתי מאיה.

בשנת 1795 נולד בעיר סלונים, אז חלק מהאימפריה הרוסית (כיום בביילורוס ) ,יהודה יידל שלימים היה תלמיד חכם  ופוסק הלכות ואף נבחר להיות דיין צדק  בבית הדין התורני של הקהילה.

כאמור לעייל בראשית המאה ה 19 החלה הוראת אימוץ שם משפחה להיות חובה גם ברוסיה ויהודה יידל שלנו בחר בתפקידו כשם משפחתו "דיין צדק"  מטבע הדברים שתי מילים מוזרות אלה עברו תעתיק לשפת המקום והשם נכתב כ   YEHUDAH YIDEL DUNETZ    . בקהילה ידעו כמובן איך להבין את התעתיק כי האיש חי ביניהם. תלמידי חכמים היו גם צאצאיו של יהודה ונכדו שלמה זלמן דוניץ אף נתפס לציונות ובחר לעלות לפלשתינה בשנת 1925 כשכול משפחתו נותרה מאחור. שבע שנים חי שלמה זלמן בירושלים ובה נפטר בשנת 1932 ונקבר בהר הזיתים, ועל קברו נחקקה הכתובת "נכדו של הגאון יהודה יידל דיין צדק בבית הדין של סלונים"  על המצבה חזרו בני דוניץ לשמם ותפקידם בקהילה. לימים היגרו אותם בני משפחה לארגנטינה ונכדו של שלמה זלמן ,

יצחק דוניץ  צריך היה עתה להתאים את הגיית השם לספרדית ושמו נכתב כ DUNIEC  (דונייק) בנו כבר נקרא סילביו ונכדו אדדוארדו. אדוארדו דונייק עלה אף הוא לארץ והוא אביה של נכדתי מאיה צאצא של דיין צדק. שיבוש של שמות עבריים היה נפוץ מאוד וכזה הוא גם שם המשפחה-לונדון- שם זה מצוי אצל משפלות רבות בארץ ויותר מכך בהיכל השמות ביד ושם . לא מדובר כמובן ביהודים תושבי לונדון שהיגרו למזרח אירופה ולכן נקראו על שם עיר מוצאם , , אלא בשיבוש השם העברי " למדן" שציין את מה שמכונה היום אברך, למדנים אלה בקיסרות האוסטרית ואחר כך גם ברוסיה הפכו תחילה ללינדנר שהוא שם עץ התרזה ואחר כך כדי להקל על ההגייה  ללונדונר, שאין לו מובן מקומי, ומכאן לשם המוכר לונדון כבר הייתה הדרך קצרה. כך הגיע לארץ שחקן תאטרון האוהל והמטאטא בצלאל לונדון שבנו ירון לונדון נושא את שמו בגאווה רבה עד שהיה מוכן להיאבק על שם זה כאשר נדרש כקריין צעיר בקול ישראל לשנות את שמו ( ראה בספרו "לו הייתי פירט"  עמ' 95 )

כשעלתה משפחת אפרים מפרס בראשית שנות ה50 של המאה הקודמת נשאלה אֵם המשפחה לשם משפחתם , והיא סברה ששאלו על שם אִמהּ, והשיבה נַרְדֵה , הפקיד ,בין משום טעות שמיעה או שהיה חובב שפת עבר רשם אותם כנושאי שם המשפחה- נֶרְדִי-. כשם הבושם (שיר השירים פרק ד  נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן) אך המשפחה קראה לעצמה נַרְדִי כדי לשמר את צליל  הפתח בשם האם ששובש לדעתם .גם השמות  הגיאוגרפיים  רבים מאוד ומנציחים את שמות המקומות של פזורת ישראל כולל את אלה  שנשבעו שלא לחזור אליהם.  כך נולד השם טולדאנו ,על שם העיר טולדו בספרד כאשר הסיומת "נו" שמשמעה –לא- מזכירה את השבועה שלא לחזור עוד לספרד וגם לעיר טולדו בכלל זה. וכך גם בשם וָרְסָנוֹ – ( Варсано  ) באותיות לטיניות Varsano ובמקורו הספרדי Barcano – כלומר – בן ברצלונה. – כשהמשפחה  גורשה מספרד היא הגיעה לבולגריה. בכתב הקירילי האות B נקראת כ V הלטינית. וכך הפך Barcano ל Varsano ושוב תוספת ה"נו" מתייחסת לאותה שבועה  נזכרת. אותה תופעה של אזכור עיר המוצא כשם משפחה מציינת שנושא שם זה שגר עתה שלא בעיר הולדתו הוא במקור מעיר אחרת, כך נולד שמו של הפילוסוף היהודי המפורסם ישעיהו ברלין ואחרים נקראו בפשטות ברלינר, כך היה גם בין יהודי המזרח. הסופר אמנון שמוש שמספר על תולדות ספר התורה העתיק הנקרא "כתר ארם צובא" שנשמר על ידי השמש של בית הכנסת ששמו היה בגדדי, שעה שגר בחלב שבסוריה כדי לציין כי מקור משפחתו בבגדד. אך שמות כאלה לא נשמרו בישראל כי משפחות אלה נטו יותר לעברת את שמם ובגדדי הפך לדקל ומזרחי למעוז וכן שמות רבים אחרים.

בעיה מהותית הייתה לאותן משפחות ששמם היה כוהן או לוי , וששם זה לא אושר להם מפני ריבויו באוכלוסיה , משפחות אלה אולצו לוותר על שם שהוא  מעמד בקהילה ובעם ישראל גם יחד. וכך נולדים שמות כמו : כהנא, כגן, קגן, קוגן, קאהן, קון, כהנמן, כוהנר, ברכגן, ברקן (לא מעוברת) ועוד. כמו כן קיימים שמות משפחה שהן ראשי תיבות המאפיינים משפחות כהן: כ"ץ (= כהן צדק), מזא"ה (= מזרע אהרן הכהן), ש"ך (שפתי כוהן) זלכה (זכר לכוהן הגדול נפוץ בין יהודי עירק) קיימת מסורת כאילו גם השם אזולאי הוא ראשי תיבות של  " אישה זונה וחללה לא ייקח" האסורה לכוהן, אך הרב חיים יוסף אזולאי הידוע כ החיד"א  שלא היה כוהן שולל פירוש זה. בעדה החלבית קיימת מסורת שבני משפחת גינדי הם צאצאים של משפחת כוהנים. אליאב (מעוברת מאליוביץ',משפחת כוהנים גדולה בפולין). . שם משפחה ירמוש  היא משפחת כוהנים אשר שמם מציין את ברכת משה אל כלל שבט לוי (ובתוכם הכוהנים); "יורו משפטך ליעקב ותורתך לישראל".(דברים ל"ג פס' י' )

 גם לויים כאמור היו זקוקים  לרמז בדבר מעמדם. שם המוכר לנו מימי הרדיו בהם עוד דאג השרות הציבורי גם לבריאותנו וכול בוקר ערך לנו "התעמלות בוקר" הוא מיכאל בן חנן  (1912 2001 ) שנולד בשם מיכאל זמל. בשנת 1933 עלה מיכאל לארץ  והחליף את שם משפחתו המקורי מ'זמל' לבן חנן (על שם אביו), כיוון שסבר בטעות ששם משפחתו הוא שם לועזי, שניתן בכפייה למשפחה ושפירוש שמו הוא לחמנייה בגרמנית, כשלמעשה מדובר בראשי תיבות  של "זרע משבט לוי".

גם סתם עמך חיפשו לעצמם דרך לרמוז ליהדותם כאשר האפשרויות שעמדו לרשותם לבחירת שם משפחה לא הזכירו פרט חשוב זה בשם המוצע, וכך נולד השם נבנצאל שהיה מבקר המדינה השני במדינת ישראל , שאחד מאבותיו בחר בשם שפירושו בגרמנית -ליד הספירה, לרמוז לאיסור היהודי לקיים מפקד ובמיוחד לא לספור את הכוהנים והלווים .ובן חמו הוא יהודי שבשמו נזכרים חנניה מישאל ועזריה מספר דניאל השומרים על כשרות המאכלים  בשבי הכשדים. כך גם מוכר לנו בן שלום ברננקי (: Ben Shalom Bernanke)  שעמד בראש  הבנק הפדראלי בארצות הברית.

ברננקי נולד בארצות הברית, וגדל בעיירה דילון  הוא הבכור מבין שלושה ילדים (יש לו אח ואחות צעירים ממנו). אביו פיליפ היה רוקח ואמו עדנה הייתה מורה  ביסודי. משפחתו הייתה אחת ממספר משפחות יהודיות באזור ונהגה לפקוד את בית הכנסת "אוהב שלום". בילדותו למד  עברית מפי אבי אמו, שהיה בעל קורא מקצועי בתורה ומורה לעברית. אביו ודודו של בן שלום החזיקו וניהלו במשותף את בית המרקחת שרכשו מאביהם, שהיגר לארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה, היכן אם כן מסתתרת יהדותם בשם המשפחה שעימו באו מרוסיה . בפסוק מספר תהילים: (פרק כ"ד פס' 3) "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? – נְקִי כַפַּייִם, וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לשווא נַפְשִׁו,וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה".  בר ונקי חייב להיות מצבו של מי שעולה להר ה' ומשפחת הבנקאי היא כזאת ברה ונקייה, וכך נולד שמה בהגייתו הלועזית  בארה"ב Bernanke .

אבל גם תופעות הפוכות של התאמה לסביבה חדשה היו לא מעט  ושינוי השם היה כדי להתאימו למדינה הקולטת , הנדבן לו בויאר נולד כישראל בויארסקי  בפולין , ובארה"ב הפך ללוּ בויאר , והכסף שתרם לבניית ביה"ס על שם אשתו מיי בירושלים לא עזר, שכן דווקא שמו שלו הונצח בשם המקובל של בית ספר זה. כך גם שחקנים ידועים כדני קיי שהיה דניאל קמינסקי, בן דורו ברלה שוורץ לא יכול היה להישאר עם שמו בעולם הסרטים, ולכן הפך לטוני קורטיס, גם בן דורנו הבמאי שחקן אלן קניגסברג  ברח משמו היהודי כל כך לטעמו ,והפך את שמו הפרטי לשם משפחתו ונתן לעצמו את השם וודי. אבל מיהדותו לא נמלט בעידן זה של שקיפות מלאה.

לא מעט יהודים שינו את שם משפחתם בעקבות התנצרותם  כאשר לא היה להם שם להפסיד כמו המשורר היינה. על  פרשה מעניינת כזו , על מקור שמו של קרל   מרכס , סיפר לאחרונה פרופ' שלמה אבינרי במוסף לתרבות וספרות בעיתון הארץ ( ינואר 2014 )קרל מרקס

 שני הסבים של קרל הם רבנים.. הסבא מצד אביו הוא שמואל בן רבי  מרדכי הלוי שהיה הרב הראשי של העיר טריר  בגרמניה. ב 1794 נכבשה טריר על ידי צבאות המהפכה הצרפתית  וסופחה לצרפת הרפובליקנית, ואח"כ הייתה חלק מהאימפריה של נפוליון. הסיפוח לצרפת  העניק ליהודי טריר  שוויון זכויות אזרחי וכך למד בנו של הרב ששמו היה השל ( ולימים היינריך) משפטים והפך לעורך דין. אך על פי הוראות רשויות המנהל הצרפתיים חייבים היו היהודים שזכו לשיווין זכויות אזרחיות גם לאמץ לעצמם שמות משפחה "אזרחיים" כפי שכבר הוזכר לעיל,   כלומר לא שמות אופייניים יהודיים. בטריר נערכו שלושה מפקדים לאוכלוסיה, ובהם מופיע הסבא של קרל מרקס שלוש פעמים, ובכול פעם השם המאומץ הוא יותר  מתקדם לקראת ההשתלבות  במציאות הסובבת.. תחילה הופך שמואל מרדכי לסמואל מרדכי. במפקד הבא לצד סמואל נמצא את מרקוס, במקום מרדכי. ובמפקד השלישי הופך סמואל מרקוס לסמואל מרקס.  כך נעלם השם המקורי שמואל בן רבי מרדכי הלוי . לו לא היה מתקיים תהליך זה, אומר אבינרי , ייתכן שקרל היה נקרא קרל הלוי. והמרקסיזם היה לויאיזים.

לאחר נפילת נפוליון חוזרת העיר טריר להיות חלק מפרוסיה ואז גם חוזרת הדרישה מכול עורכי הדין היהודיים או לעזוב את מקצועם או להתנצר. באותה עת היה כבר אביו של מרקס נשוי לביתו של רב מהולנד (אימו של קרל)  וכדי להמשיך בעבודתו כעורך דין הוא מתנצר לדת הפרוטסטנטית, כאשר אשתו אינה ממירה את דתה בעקבותיו בשלב זה. רק לאחר מותו של הסבא שמואל ב"ר מרדכי הלוי לקח בנו השל את אשתו ובנו שנולד בינתיים- קרל  ומטביל אף אותם לדת הפרוטסטנטית. תופעת הסוואת השם מתפשטת בסוף המאה ה19 וראשית המאה ה20 עם קבלת האמנציפאציה, כאשר ההנחה המאוד מוטעית היא כי ניתן יהיה להתבולל  ולהפוך לבן המקום לכול דבר.  בסיפור זה של שמות המשפחה שלנו  מסתתרים אין ספור של סיפורים על חיים יהודיים  בצל מלכויות , ובכולם חבוי פרק של תולדותינו, שיודקה הנזכר של הזז  טוען שזו לא ההיסטוריה שלנו אלא של אלה שעשו לנו אותה.

בעברי בשדה החינוך לא פעם מצאתי עצמי מסביר מה אנו בעצם לומדים כאשר אנו לומדים היסטוריה, והתשובה הייתה תמיד כי למידת היסטוריה היא למידה שעונה על השאלה  "מי אני"  ובמסגרת התשובה לשאלה מי אני, גם חיפוש מקור שם המשפחה שלי הוא פרק בהיסטוריה האישית של כול אחד מאיתנו, והדברים שכתבתי כאן הם אפס קצהו של פרק מרתק זה.

* המשוררת נלי זקש שזכתה בפרס נובל לספרות ב 1966 יחד עם שי עגנון

המורה הטוב (4)

זעקת האזרח ועמדת המורה

במצב הגיאופוליטי שאנו נמצאים בו, והאיומים הקיומיים  שלנו  מחוץ – 17 אלף טילים ,ג'יהד עולמי חרמות ועוד-, ומבית- חברה שסועה וקוטבית עם פערים כלכליים חסרי הצדקה בגלל מה שמכונה היום קפיטאליזם חזירי, ונוסף לכך המתחים בין שכבות באוכלוסיה על רקע דתיים חילוניים-, כול אלה מביאים אותנו לא פעם לרצון בלתי נכבש לצעוק ולזעוק, עד מתי!!! אך הזעקה נחנקת כי אין לנו במה ואין לנו קהל.   גלובוס

במה יש לפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות למיניהם ובכול הרמות, וכמובן גם קהל  המאזין לכול אמצעי השיגור של דבריהם. כך גם יש במה לעיתונאים ולשאר אנשי התקשורת הכתובה והמשודרת, גם להם יש במה וקהל .  אך לנו האזרחים אין במה וקהל,  פרט לציבור אחד, זהו ציבור המורים בכול מסגרות החינוך ( תיכונים מכללות ואוניברסיטאות) למורים יש במה, שהיא הקתדרה שהם עומדים עליה , וגם קהל שבוי הנמצא באותן מסגרות ,בין מכוח החוק ובין מבחירה.

עתה עומד ציבור זה בפני פיתוי אדיר, האם להציג את  עמדותיהם בכול השאלות הגדולות , ופעמים גם הרות גורל לחברה שלנו, או להיצמד לשגרת עבודתם  ולא לנצל את הבמה שניתנה להם. וכאשר הם נשאלים שאלה ישירה, איך להשיב עליה.  אכן זו סיטואציה המחייבת תבונה רבה ויכולות ששום עובד אחר בשגרת עבודתו אינו נתקל בהּ

אלה שנכשלו בסיטואציה הזאת , מתנגדיהם לדעה נתנו לכך מיד פרסום ,והם מגיעים לכותרות, מורים אלה הופכים לנושא שמעסיק אותנו ימים רבים עד שוך הסערה התורנית הזאת. סערה תורנית כי אין באמת דרך למנוע את ההתחלקות הבאה ואחריה את ההתלקחות הנוספת, אך השאלות הרבות שמעוררת סיטואציה זו הן אלה שכדאי לדון בהן. ומה הן השאלות.

1 . האם מותר למורה להביע את דעתו הפוליטית בכיתה , גם כחלק מדיון בנושא.

2 . האם מורה שהביע את דעתו, פעל במסגרת חופש הביטוי, למרות שאמר דברים אלה בכיתה.

3 . האם חינוך פוליטי הוא דבר מותר ואפשרי , במסגרות החינוך  שהן חינוך חובה.

מיהו המורה שאנו עוסקים בו. אם כן ,הוא מי שהיה המורה תמיד מאז ומעולם ,קודם כול הוא הפדגוג, וככזה הוא מוביל לקראת עצמאות מחשבתית ואינו כופה את דעתו או מצהיר עליה,אלא מצייד את תלמידיו בכלים שיאפשרו להם בבוא העת לגבש את דעתם שלהם. מקור המילה פדגוג הוא מיוונית עתיקה  παιδαγωγέω‏ (paidagōgeō) ופירושו מוביל ילד. ביוון העתיקה הפדגוג היה לרוב עבד אשר פיקח על לימודי בנו של האדון, הוא לקח אותו לבית הספר או לגימנסיון ואף נשא את ציודו. המורה הפדגוג היום הוא המורה המחנך המתווך בין פרטי המידע (information ) לבין התלמיד ועוזר לו להפוך אותן לידע knowledge)) ובשלב מתקדם יותר של חינוכו הוא ממלא אותו תפקיד בסיוע להפוך את הידע לדעת* discipline)) תהליך כזה אינו אפשרי כאשר המחנך מציג בפני התלמיד את מסקנותיו שלו מהמציאות הגיאופוליטית שהוא חי בה. מדברים אלה כבר מתבקשות התשובות לשתי השאלות הראשונות שהצגתי. גם אם מתקיים דיון בכיתה על נושא אקטואלי הנמצא במחלוקת קשה בציבור, הפדגוג מוביל את הדיון ומכוון לקראת בחינת המסקנות על פי אמות מידה  שניתן להתווכח עליהן בעזרת הנחות מוקדמות ,שקודם לכן הוביל הפדגוג לכך שתהייה לגביהן הסכמה. ואם לא הושגה אותה הסכמה הוא מציג את אי ההסכמות ומנתח את העקרונות המנחים של כול צד , שהן בבסיס המחלוקת והוא עצמו אינו נוקט עמדה. לגבי המורה בכיתה שאלת חופש הביטוי אינה עומדת כלל על הפרק ,כי בסיטואציה של מורה ותלמידים בכיתה, זכות חופש הביטוי עומדת רק לתלמידים, ודעת המורה עשויה תמיד להפוך לאינדוקטרינציה, והוא עלול להיקרא לסדר על ידי מי שאחראי לכך שבכיתה יהיה המורה רק הפדגוג המוביל.

ולשאלה השלישית: חינוך פוליטי הוא צירוף בעל סתירה פנימית מובנית.  חינוך הוא הובלה של החניך לקראת עצמאות מחשבתית שהיא גם בעלת ביקורת עצמית. חינוך הוא תהליך שבסופו החניך יודע להפעיל מערכות שיקול דעת העומדות במבחן ההיגיון ושעל פיהן הוא קובע את עמדתו ואף מוכן להגן עליה באמות המידה  של טיעון תקף.

 הפוליטיקה עוסקת בכול מה שקשור לפוליס, (עיר, מדינה, חברה, וכוּ ׂ)וזאת על ידי נבחרים וממונים ,ומטבע הדברים החלטותיהם הם פרי שיקולים המונעים על ידי מגוון של גורמים, חלקם אידיאיים, וחלקם אינטרסים פרטיקולאריים שפעמים הם שיקולים זרים.

את שני אלה לא ניתן לכרוך ביחד שכן במקרה כזה מרכיב החינוך נעלם ומכאן גם שהצירוף "חינוך פוליטי" הוא צירף ריק, שכן או שאתה עוסק בפוליטיקה או שאתה עוסק בחינוך.

 לא אשתוק

 מטבע הדברים מורי האזרחות וההיסטוריה , לפתחם מונחת המכשלה האפשרית של אמירות מעוררות מחלוקת יותר ממורים אחרים, אך כול דיון העוסק בשאלות ערכיות, עשוי להידרש לאקטואליזציה ,בין שהתלמיד יעורר אותה או המורה עצמו. ושוב הדילמה מונחת לפתחו של המורה. כאמור ,במצבים אלה על המורה להנחות ולהוביל לקראת בחינת אי ההתאמה בין הרצוי למצוי על ידי הצגת מערכות שיקול הדעת שבאמצעותם ייתן לעצמו כל אחד את התשובה באשר למסקנתו שלו כיצד הוא היה נוהג לו עמד בצומת קבלת החלטות בנושא. כמי שעמד לא מעט במצבים אלה אני זוכר מקרים בהם תלמיד אחד או יותר לחצו עלי לשמוע את דעתי, ותמיד השבתי כי ביום שבו יסיימו את חוק לימודיהם בביה"ס  שאותו ניהלתי, אם עדיין תבער בתוכם השאלה , יפנו  אלי אז, ואני מבטיח לתת להם תשובה מלאה ומפורטת. לא תהייה זו הפתעה כשאומר לכם כי פגישות אלה לא התרחשו אף לא פעם אחת. או שהשאלה כבר לא בערה בתוכם ,או שכבר לא הייתה אקטואלית, ומה שסביר יותר כבר נתגבשה דעתם שלהם.

יש המצדיקים את המורים המרשים לעצמם לנצל את הבמה שנתנה להם בכך שחינוך פוליטי הוא חלק מהחינוך, ולכך כבר התייחסתי, ויש הטוענים כי  היות שהכול פוליטי היום אפילו מצבו הבריאותי של ראש הממשלה, כול אמירה של מורה עלולה לקבל פירוש פוליטי מצד תלמידים. אך  כך לא יקרה לעולם למורה שתמיד יבחר בעמדת המוביל ולא בעמדת המציג את דעתו שלו למרות שיש לו ברגע נתון גם במה וגם קהל. בפרשה האחרונה שהעסיקה אותנו יעץ שר החינוך למורים עצה מעשית לשיטתו " לפעמים על המורה לדעת מתי לשתוק"  כאשר היה עליו לומר כי המורה תמיד צריך לדעת מה לומר, ואף לומר זאת אך לא  על ידי היענות לפיתוי או לשאלה הישירה של התלמיד, אלא על ידי הובלתו לקראת גיבוש עמדה משלו. נכון, זהו תהליך ארוך, שבו אין למורה את האפשרות להראות כמה הוא חכם, או אולי להציג עמדה שהיא לשיטתו האמת האחת שהכול צריכים לקבל, אך זה המחיר למי שבחר להיות פדגוג.

_____________________________________________________

*קניית כל ידע, יהיה אשר יהיה טיבו, הינה תמיד דבר מועיל עבור השכל, משום שידע זה עשוי לסלק דברים חסרי תועלת ולשמור את הטוב. כי אי-אפשר לאהוב או לשנוא דבר-מה מבלי לדעת אותו קודם."

– ליאונרדו דה וינצ'י

מידע: כל מה שהוא בחזקת עובדה שניתן לשאול לגביה, נכון או לא נכון. כל מה שיימצא

       כלא נכון, יהפוך לעובדה מופרכת וזו העובדה החדשה

ידע: כול מידע שהוא חלק ממרקם של פרטי מידע שאנו מסוגלים להצביע על הקשרים שביניהם,או על מכנים משותפים- הוא ידע.

דעת: גופי ידע בעלי מכנה משותף, שבאמצעותם אנו בונים לעצמנו תמונת עולם .ככול שהתמונה רחבה יותר ומקיפה יותר, באותה מידה מצטמצם התחום שלגביו אנו נותרים עם שאלות פתוחות. כול מענה על שאלות פתוחות בעקבות המחקר המדעי, מצמצמת את מספר השאלות הפתוחות שהיו ידועות עד לאותו רגע, אך הן בהחלט עשויות לפתוח שאלות חדשות.

בלועזית נקרא המושג "דעת" – דיסציפלינה-(  discipline )שכן הוא מציין את המשמעת שיש לנקוט בה בשעה שבאים לעבד ולבחון את תחום הדעת שמדובר בו.