מה בין דמגוגיה להסתה/צבי גלאון
המילה דמגוגיה היא מילה יוונית (demagogos) שפרושה – מנהיג עם. משמעותה השלילית בימנו באה לה בגין הזיהוי בינה ובין התנהגותם הורבאלית של מנהיגים, שעה שפילסו דרכם לעמדות כוח. כך היה מן הסתם מאז ומעולם.
המנהיג הדמגוג משתמש בכלי זה כל עוד הוא בטוח שהמאזינים לו, לא יגלו שדבריו הם דמגוגיה (במובנה המודרני) וייחסו להם משקל על פי ערכם הנגלה, והוא מקווה שלפחות לפי שעה לא יתברר למאזינים הכשל הלוגי המסווה שבדברים.
בשם דמגוגיה ניתן לכנות כל טיעון המוליך למסקנה הנראית על פניה כתקפה ,בעוד שלמעשה מדובר בטיעון שמסקנתו ניתנת להפרכה בקלות.
בניית טעון כזה היא פשוטה, על הדובר לשזור ברצף הטענות המרכיבות את הטיעון טענה שקרית אחת בלבד כדי שגם המסקנה תהייה חסרת תוקף. טענה חסרת ערך. ואמת כביכול זו, הדמגוג מציג אותה כאילו יש לה ערך אמת והיא שווה לשאר טענותיו.
כדי שהמאזינים ייחסו לאותה טענה שקרית ערך אמת, משתדלים הדמגוגים הטובים לא להשמיע אותה ראשונה, אלא לאחר שכבר רכשו את אמון המאזינים, בעזרת כמה טענות שערך האמת שלהם הוא בחזקת מושכל ידוע שאין לגביו חילוקי דעות. כאשר הדברים נאמרים בעל פה, אז הדמגוג הטוב ירים מעט את קולו, או יאמץ לעצמו ברגע המתאים הבעת פנים או תנועת גוף האומרת, משהו בנוסח "תאמינו לי".
הטענות המרכיבות את הטיעון, ומוליכות אל המסקנה בנויות על ההנחות המובלעות שבין הטיעונים. הנחות אלה משותפות לדובר ולמאזין, ובגלל היותן כאלה אפשרית התקשורת בין השניים. למשל, בטיעון "עננים כיסו את השמיים, לכן בצאתך מהבית כדאי לך לקחת מטריה" בין שתי הטענות שבטיעון מובלעות ההנחות המוסכמות הבאות: אם השמיים מעוננים יתכן שירד גשם, ואז ללא מטריה אתה עלול להירטב, וזה דבר לא רצוי בגלל א, ב, ג, וכו' לכן למסקנה יש תוקף ,או בלשון הלוגיקה נאמר שהיא גם תקפה וגם מהימנה.
והנה דוגמה לטיעון השוזר טענה שקרית בתוכו- "כל הצעירים הלומדים בישיבות אינם משרתים בצה"ל, (אמת) וכל הצעירים החרדים לומדים היום בישיבות (שקר) לכן כל החרדים האלה אינם משרתים בצה"ל (שקר).
כך בונה עצמה הדמגוגיה, אבל ממש כך פועלת גם ההסתה, וההבדל שביניהם הוא רק בכוונת הדמגוג המסית, שכן זה האחרון מבקש להשפיע על שומעיו, לא רק כדי שיאמינו לו, אלא גם כדי שיסיקו מסקנות שיוליכו אותם למעשים, שאין הוא סבור שניתן לבצע אותם במסגרת החוק הקיים.
המסית הדמגוג הוא אם כן, מי שביודעין שוזר טענה שקרית בדבריו, והוא יודע גם מה הן ההנחות המובלעות שינחו את מאזיניו, בין משום שהם רוצים להאמין לו, ובין משום תרבותם והמנטאליות המנחה אותם, ולפעמים שניהם גם יחד.
ניתן לתאר את הדמגוגיה ואת ההסתה כשני מעגלים כשמעגל חיצון כולא בתוכו מעגל נוסף שהוא מעגל ההסתה, לאמור: כל הסתה היא גם דמגוגיה, אך לא כל דמגוגיה היא גם הסתה. גם הדמגוג וגם המסית בונים על האווירה השוררת בציבור באותה שעה, ואוירה זו היא המספקת למסית את הרקע הדרוש לצמיחתן של כל ההנחות המובלעות, שעל רקען יתקבלו המסקנות שאף יוליכו למעשים,שכאמור, אי אפשר לבצע אותם במסגרת הסדר החברתי הנתון באותה שעה.
לכן היגד שיש בו כדי לבנות טיעון שלם של הסתה יכול לפעמים להיות בן מילה אחת בלבד. כאשר מכריז מי שמכריז על זולתו כי הוא בוגד, הוא גם אומר כי הבוגד עושה שני דברים בלתי נסבלים
1 . הוא מפר התחייבות קודמת שלו (בין במפורש ובין במשתמע).
2 . הוא מסכן את מי שבטח בו עד כה על סמך אותה ההתחייבות. המסקנה היא, כמובן, שיש להוקיע את הבוגד, ולגרום לכך שלא יוכל להמשיך במעשה הבגידה שלו.
הצגת אדם כבוגד יכולה להיעשות גם על ידי תמונה, וכולנו זוכרים את תמונתו של יצחק רבין במדי ס.ס. גם כך מועבר מסר של הסתה .באחת ההפגנות בימים העכורים שלפני רצח רבין נשאו בני נוער צעירים ויפים הלבושים בבגדי תנועת הנוער שלהם שלט ענק שעליו היה כתוב בעברית ובאנגלית (עבור צלמי טלוויזיות זרות) " ממשלת רבין =יודנראט" הטענות השקריות במקרה זה הן רבות: לא מדובר בממשלת ישראל הנבחרת אלא בזו של יצחק רבין, והיא כמו היודנראטים, משתפת פעולה עם הגרועים שבאויבי ישראל- הנאצים.
הנחות מובלעות אלה נרקמות ללא קושי במוחו של קורא השלט, ואם אין הוא ער לכשל הלוגי של הטיעון הוא נסחף מן הסתם גם בסערת הרגשות שמחברי הטקסט של שלט זה בקשו לעורר בו. ההזדקקות לאסוציאציות הקשורות לשואה הן זדוניות במיוחד, גם משום שהן מחללות את זכר הקורבנות, וגם משום שהן מנסות לעורר מטען רגשי כבד ולעשות בו שימוש פסול.
בחטא דומה חטא גם מי שהיה חבר כנסת, יוסי שריד, כאשר בישיבת אבל לזכרו של יצחק רבין הוא פנה אל ראש הממשלה באותה שנה, בנימין נתניהו, ומעל דוכן הנואמים פנה אליו ישירות בשאלה " הירשת וגם כיחשת?" הדובר בחר להזכיר באותו מעמד את הרצח הידוע שבו המלך (אחאב=ראש הממשלה?) יורש את רכוש הנרצח, וההקבלה ברורה. המלך במקרה שלנו הוא ראש הממשלה המכחש, וחבר הכנסת הנואם הוא הנביא המטיח במלך, והמאזינים כבר ינסחו לעצמם את הרמיזות המובלעות, שאחת מהן יכולה בהחלט להיות "כשם שהמלך ההוא היה בן מוות אף אתה כך" מסקנה כזאת ודאי מתחזקת אצל מי שרעיון כזה כבר מקנן בו.
השימוש במקרא בא לעורר צבור רחב ביותר, שכן נעשה שימוש במטענים הרגשיים של כל בני התרבות שהתנ"ך נמצא בבסיס הרחב של תרבותם כחלק ממורשתם היהודית. לכן כאשר הופיעו לראשונה המושגים "דין רודף" ו"דין מוסר" הם לא נקלטו בחומרתם הרבה כי משמעותם ההלכתית הייתה מובנת רק לאותו חלק באוכלוסייה שמושגים אלה הם חלק מטרמינולוגיה שימושית שלו, וגם לאחר שנתבררה משמעותם היא נתפסה באופן קוגניטיבי בלבד וללא המטען הרגשי שמתלווה אליה בקרב מי שמושגים אלה הם חלק מעולמו התרבותי.
מאותן סיבות בחר בשעתו אריה דרעי לפנות אל ציבור המצביעים הפוטנציאלי שלו באמצעות הפסוק " כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" כלומר לא אריה דרעי נמצא אשם אלא כל העדה כולה, ועדה זו תגיב כשם שהגיבו מעונים ידועים אחרים במצרים. בספרות המדרשים מצאנו את ההגדרה " אין הסתה אלא גירוי" (ספרי פרשת ראה עמ' צב) ואכן זו מטרתו של המסית והוא עושה זאת באמצעות המילים.
מה שנותר לנו לעשות בחברה מקוטבת ושסועה כשלנו הוא ללמוד וללמד להבחין בין טיעון שיש בו אמירת אמת והבעת דעה, שיש לה הגיון משלה ושאפשר להתווכח איתה , לבין דמגוגיה והסתה הבנויים על כשלים לוגיים מוסווים שמטרתם להרחיק מן האמת כדי לזכות בהישג זמני .
הכרעה בין טענות מתחרות היא קודם כל הכרעה רציונאלית. "מסורתו הגדולה של הרציונליזם המערבי היא ללחום את מלחמותינו באמצעות המילים ולא באמצעות החרבות (קרל פופר) משפט זה מבטא את האמונה שללא קיומן של אמות מידה אוניברסליות להכרעה רציונאלית בין טענות מתחרות, הדובר עצמו הופך לאמת המידה לערך טענותיו, והכרעה אינה אפשרית אלא על ידי חיסול בעל הטענה או השתקתו" הציטוט שלעיל לקוח מעבודה סמינריונית שכתב סטודנט לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע זמן מה לפני הירצחו ב 10/2/83 והוא בן 36 . אלה הם דבריו של אמיל גרינצוויג . שני הרוצחים, של אמיל גרינצוויג ושל יצחק רבין, היו נתונים להשפעתה של הסתה ממושכת, אותה לא ניתן לייחס לגורם מוגדר אחד, מה עוד שברצח פוליטי נתון הרוצח להשפעתה של האידיאולוגיה המשרתת ממילא את נטיותיו, במשך תקופה ארוכה. עד כמה הסתה זו היא בנפשנו אנו יודעים רק היום לאחר מעשה.
גם היום לא נוכל למנוע הסתה אך נוכל לחשוף אותה ככזאת ולחנך אזרחים ונוער לזהות את הדמגוג והמסית על מנת שכחברה ניטיב להילחם בהם ובתופעה. מסיתים לא מעטים פועלים גם כיום ,יש שנחשפים לציבור ויש שרק בחוגים מוכרים יש להם מאזינים וקוראים, ואף קוראים לשחרורו של רוצח ראש הממשלה, אך כול עוד לא תהייה חקיקה מתאימה בתחום ההסתה אנו עלולים חלילה לגלות שרצח פוליטי כזה חוזר על עצמו.אנו החיים בחברה דמוקרטית, חייבים לזכור כי גם הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה, ולא להתיר הסתה בין כלפי זרים ובין כלפי מי שנראה לנו כנוהג בזרות כזו או אחרת.האמירה כי בנפשנו הוא, היא כבר אמירה שחוקה, ברם עליה יש לחזור כמו שאמר אחד העם בהקשר אחר לגמרי, " ואם אמירה נושנה היא זו כלום אבד עליה הכלח" לכן יום האזכרה לרצח הינו היום ותמיד ,גם מועד לבחינה עצמית, האם אנו עושים את הנדרש כדי שרצח פוליטי לא יחזור ויפקוד אותנו חלילה. ושאלה זו צריכים לשאול עצמם קודם כול הנבחרים והמבקשים להיבחר!!!
הן אפשר... 