ארכיון חודשי: אוקטובר 2012

ליום הזיכרון ליצחק רבין י"ב חשון

מה בין דמגוגיה להסתה/צבי גלאון


יצחק

המילה דמגוגיה היא מילה יוונית (demagogos) שפרושה – מנהיג עם. משמעותה השלילית בימנו באה לה בגין הזיהוי בינה ובין התנהגותם הורבאלית של מנהיגים, שעה שפילסו דרכם לעמדות כוח. כך היה מן הסתם מאז ומעולם.
המנהיג הדמגוג משתמש בכלי זה כל עוד הוא בטוח שהמאזינים לו, לא יגלו שדבריו הם דמגוגיה (במובנה המודרני) וייחסו להם משקל על פי ערכם הנגלה, והוא מקווה שלפחות לפי שעה לא יתברר למאזינים הכשל הלוגי המסווה שבדברים.

בשם דמגוגיה ניתן לכנות כל טיעון המוליך למסקנה הנראית על פניה כתקפה ,בעוד שלמעשה מדובר בטיעון שמסקנתו ניתנת להפרכה בקלות.

בניית טעון כזה היא פשוטה, על הדובר לשזור ברצף הטענות המרכיבות את הטיעון טענה שקרית אחת בלבד כדי שגם המסקנה תהייה חסרת תוקף. טענה חסרת ערך. ואמת כביכול זו, הדמגוג מציג אותה כאילו יש לה ערך אמת והיא שווה לשאר טענותיו.

כדי שהמאזינים ייחסו לאותה טענה שקרית ערך אמת, משתדלים הדמגוגים הטובים לא להשמיע אותה ראשונה, אלא לאחר שכבר רכשו את אמון המאזינים, בעזרת כמה טענות שערך האמת שלהם הוא בחזקת מושכל ידוע שאין לגביו חילוקי דעות. כאשר הדברים נאמרים בעל פה, אז הדמגוג הטוב ירים מעט את קולו, או יאמץ לעצמו ברגע המתאים הבעת פנים או תנועת גוף האומרת, משהו בנוסח "תאמינו לי".

הטענות המרכיבות את הטיעון, ומוליכות אל המסקנה בנויות על ההנחות המובלעות שבין הטיעונים. הנחות אלה משותפות לדובר ולמאזין, ובגלל היותן כאלה אפשרית התקשורת בין השניים. למשל, בטיעון "עננים כיסו את השמיים, לכן בצאתך מהבית כדאי לך לקחת מטריה" בין שתי הטענות שבטיעון מובלעות ההנחות המוסכמות הבאות: אם השמיים מעוננים יתכן שירד גשם, ואז ללא מטריה אתה עלול להירטב, וזה דבר לא רצוי בגלל א, ב, ג, וכו' לכן למסקנה יש תוקף ,או בלשון הלוגיקה נאמר שהיא גם תקפה וגם מהימנה.

והנה דוגמה לטיעון השוזר טענה שקרית בתוכו- "כל הצעירים הלומדים בישיבות אינם משרתים בצה"ל, (אמת) וכל הצעירים החרדים לומדים היום בישיבות (שקר) לכן כל החרדים האלה אינם משרתים בצה"ל (שקר).

כך בונה עצמה הדמגוגיה, אבל ממש כך פועלת גם ההסתה, וההבדל שביניהם הוא רק בכוונת הדמגוג המסית, שכן זה האחרון מבקש להשפיע על שומעיו, לא רק כדי שיאמינו לו, אלא גם כדי שיסיקו מסקנות שיוליכו אותם למעשים, שאין הוא סבור שניתן לבצע אותם במסגרת החוק הקיים.

המסית הדמגוג הוא אם כן, מי שביודעין שוזר טענה שקרית בדבריו, והוא יודע גם מה הן ההנחות המובלעות שינחו את מאזיניו, בין משום שהם רוצים להאמין לו, ובין משום תרבותם והמנטאליות המנחה אותם, ולפעמים שניהם גם יחד.

ניתן לתאר את הדמגוגיה ואת ההסתה כשני מעגלים כשמעגל חיצון כולא בתוכו מעגל נוסף שהוא מעגל ההסתה, לאמור: כל הסתה היא גם דמגוגיה, אך לא כל דמגוגיה היא גם הסתה. גם הדמגוג וגם המסית בונים על האווירה השוררת בציבור באותה שעה, ואוירה זו היא המספקת למסית את הרקע הדרוש לצמיחתן של כל ההנחות המובלעות, שעל רקען יתקבלו המסקנות שאף יוליכו למעשים,שכאמור, אי אפשר לבצע אותם במסגרת הסדר החברתי הנתון באותה שעה.

 לכן היגד שיש בו כדי לבנות טיעון שלם של הסתה יכול לפעמים להיות בן מילה אחת בלבד. כאשר מכריז מי שמכריז על זולתו כי הוא בוגד, הוא גם אומר כי הבוגד עושה שני דברים בלתי נסבלים

1 . הוא מפר התחייבות קודמת שלו (בין במפורש ובין במשתמע).

 2 . הוא מסכן את מי שבטח בו עד כה על סמך אותה ההתחייבות. המסקנה היא, כמובן, שיש להוקיע את הבוגד, ולגרום לכך שלא יוכל להמשיך במעשה הבגידה שלו.

 הצגת אדם כבוגד יכולה להיעשות גם על ידי תמונה, וכולנו זוכרים את תמונתו של יצחק רבין במדי ס.ס. גם כך מועבר מסר של הסתה .באחת ההפגנות בימים העכורים שלפני רצח רבין נשאו בני נוער צעירים ויפים הלבושים בבגדי תנועת הנוער שלהם שלט ענק שעליו היה כתוב בעברית ובאנגלית (עבור צלמי טלוויזיות זרות) " ממשלת רבין =יודנראט" הטענות השקריות במקרה זה הן רבות: לא מדובר בממשלת ישראל הנבחרת אלא בזו של יצחק רבין, והיא כמו היודנראטים, משתפת פעולה עם הגרועים שבאויבי ישראל- הנאצים.

הנחות מובלעות אלה נרקמות ללא קושי במוחו של קורא השלט, ואם אין הוא ער לכשל הלוגי של הטיעון הוא נסחף מן הסתם גם בסערת הרגשות שמחברי הטקסט של שלט זה בקשו לעורר בו. ההזדקקות לאסוציאציות הקשורות לשואה הן זדוניות במיוחד, גם משום שהן מחללות את זכר הקורבנות, וגם משום שהן מנסות לעורר מטען רגשי כבד ולעשות בו שימוש פסול.

בחטא דומה חטא גם מי שהיה חבר כנסת, יוסי שריד, כאשר בישיבת אבל לזכרו של יצחק רבין הוא פנה אל ראש הממשלה באותה שנה, בנימין נתניהו, ומעל דוכן הנואמים פנה אליו ישירות בשאלה " הירשת וגם כיחשת?" הדובר בחר להזכיר באותו מעמד את הרצח הידוע שבו המלך (אחאב=ראש הממשלה?) יורש את רכוש הנרצח, וההקבלה ברורה. המלך במקרה שלנו הוא ראש הממשלה המכחש, וחבר הכנסת הנואם הוא הנביא המטיח במלך, והמאזינים כבר ינסחו לעצמם את הרמיזות המובלעות, שאחת מהן יכולה בהחלט להיות "כשם שהמלך ההוא היה בן מוות אף אתה כך" מסקנה כזאת ודאי מתחזקת אצל מי שרעיון כזה כבר מקנן בו.

 השימוש במקרא בא לעורר צבור רחב ביותר, שכן נעשה שימוש במטענים הרגשיים של כל בני התרבות שהתנ"ך נמצא בבסיס הרחב של תרבותם כחלק ממורשתם היהודית. לכן כאשר הופיעו לראשונה המושגים "דין רודף" ו"דין מוסר" הם לא נקלטו בחומרתם הרבה כי משמעותם ההלכתית הייתה מובנת רק לאותו חלק באוכלוסייה שמושגים אלה הם חלק מטרמינולוגיה שימושית שלו, וגם לאחר שנתבררה משמעותם היא נתפסה באופן קוגניטיבי בלבד וללא המטען הרגשי שמתלווה אליה בקרב מי שמושגים אלה הם חלק מעולמו התרבותי.

מאותן סיבות בחר בשעתו אריה דרעי לפנות אל ציבור המצביעים הפוטנציאלי שלו באמצעות הפסוק " כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" כלומר לא אריה דרעי נמצא אשם אלא כל העדה כולה, ועדה זו תגיב כשם שהגיבו מעונים ידועים אחרים במצרים. בספרות המדרשים מצאנו את ההגדרה " אין הסתה אלא גירוי" (ספרי פרשת ראה עמ' צב) ואכן זו מטרתו של המסית והוא עושה זאת באמצעות המילים.

מה שנותר לנו לעשות בחברה מקוטבת ושסועה כשלנו הוא ללמוד וללמד להבחין בין טיעון שיש בו אמירת אמת והבעת דעה, שיש לה הגיון משלה ושאפשר להתווכח איתה , לבין דמגוגיה והסתה הבנויים על כשלים לוגיים מוסווים שמטרתם להרחיק מן האמת כדי לזכות בהישג זמני .

הכרעה בין טענות מתחרות היא קודם כל הכרעה רציונאלית. "מסורתו הגדולה של הרציונליזם המערבי היא ללחום את מלחמותינו באמצעות המילים ולא באמצעות החרבות (קרל פופר) משפט זה מבטא את האמונה שללא קיומן של אמות מידה אוניברסליות להכרעה רציונאלית בין טענות מתחרות, הדובר עצמו הופך לאמת המידה לערך טענותיו, והכרעה אינה אפשרית אלא על ידי חיסול בעל הטענה או השתקתו" הציטוט שלעיל לקוח מעבודה סמינריונית שכתב סטודנט לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע זמן מה לפני הירצחו ב 10/2/83 והוא בן 36 . אלה הם דבריו של אמיל גרינצוויג . שני הרוצחים, של אמיל גרינצוויג ושל יצחק רבין, היו נתונים להשפעתה של הסתה ממושכת, אותה לא ניתן לייחס לגורם מוגדר אחד, מה עוד שברצח פוליטי נתון הרוצח להשפעתה של האידיאולוגיה המשרתת ממילא את נטיותיו, במשך תקופה ארוכה. עד כמה הסתה זו היא בנפשנו אנו יודעים רק היום לאחר מעשה.

JER35 MOURNERS UNDER FLAG AT RABIN FUNERAL

גם היום לא נוכל למנוע הסתה אך נוכל לחשוף אותה ככזאת ולחנך אזרחים ונוער לזהות את הדמגוג והמסית על מנת שכחברה ניטיב להילחם בהם ובתופעה. מסיתים לא מעטים פועלים גם כיום ,יש שנחשפים לציבור ויש שרק בחוגים מוכרים יש להם מאזינים וקוראים, ואף קוראים לשחרורו של רוצח ראש הממשלה, אך כול עוד לא תהייה חקיקה מתאימה בתחום ההסתה אנו עלולים חלילה לגלות שרצח פוליטי כזה חוזר על עצמו.אנו החיים  בחברה דמוקרטית, חייבים לזכור כי גם הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה, ולא להתיר הסתה בין כלפי זרים ובין כלפי מי שנראה לנו כנוהג בזרות כזו או אחרת.האמירה כי בנפשנו הוא, היא כבר אמירה שחוקה, ברם עליה יש לחזור כמו שאמר אחד העם בהקשר אחר לגמרי, " ואם אמירה נושנה היא זו כלום אבד עליה הכלח" לכן יום האזכרה לרצח הינו היום ותמיד ,גם מועד לבחינה עצמית, האם אנו עושים את הנדרש כדי שרצח פוליטי לא יחזור ויפקוד אותנו חלילה. ושאלה זו צריכים לשאול עצמם קודם כול הנבחרים והמבקשים להיבחר!!!

אריה דרעי -נבל ברשות התורה

       .

נבל ברשות התורה/ צבי גלאון

כותרת משנה ל2017: קוהלת א' ו'

  • סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.

 כאשר רצו חכמינו להעצים את ערך האמת של טענתם הם נזקקו לאסון הלאומי של חורבן ירושלים (בית ראשון ושני) כהוכחה מסייעת. במסכת בבא מציעא (פ' ב' דף ל' עמ' ב') אומר ר' יוחנן  : "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" פסיקה לפנים משורת הדין יכולה גם להיות עילה להחמרה ולא תמיד להקלה כפי שמקובל להשתמש בפסוק זה. מכול מקום פסוק זה מעביר אותנו אל שאלת ההתנהגות של בני אדם במרחב שבין מוסר וחקיקה, שהרי החקיקה הולכת ומתפתחת ככול שהחיים והאירועים המתגלים בהם אינם נענים עוד בחקיקה קיימת, ועל כך כבר למדנו מתורת הספרות שהמציאות פרועה יותר מכול דמיון נועז של יוצר כלשהו.

לשאלה זו של ההתנהגות במרחב שבין מוסר לחקיקה ניזקק גם הרמב"ן (רבי משה בן נחמן (רמב"ן; 1194י"א בניסן ה'ל', 1270 בערך) כשהוא בא לבדוק פירושו של פסוק ידוע מספר ויקרא פרק י"ט פס' ב' : דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם . הוראת קדושים תהיו ניתנה לנו  לדברי הרמב"ן  , שכן יכול אדם למלא את כול מצוות התורה ועם זאת להיות שטוף תאוות , ואז הרמב"ן מנסח את מטבע הלשון המוכר, "נבל ברשות התורה".  את הרמב"ן מטרידה העובדה שהתורה כביכול לא גדרה את המרחב שבין מוסר לחקיקה , והיא מאפשרת להיות "נבל ברשות התורה" ולכן הוא מפנה אותנו לפסוק  בדברים פ' ו' פס' י"ח : וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי יְהוָה. בכול מקרה בו אין צו תורני, הקוד המנחה צריך להיות עשיית הישר והטוב, על פי הצו שצוות על ידי מצפונך שהוא ההשלכה של האל שבתוכך, או כמו שאומר הבריטי הקלאסי-  Its' not done  .

 הרמב"ן היה הראשון לקבוע את הצירוף "נבל ברשות התורה " ואחריו הלכו רבנים רבים כשנזקקו לאותה שאלה של ההתנהגות האנושית ,במקום שבו צו המצפון צריך להכריע ולא חוק קיים. בישיבת הר עציון  מסביר ראש הישיבה  בדרשה לפרשת תזריע :

"גם הרמב"ן מדבר על כך שאסור להיות נבל ברשות התורה מהפסוק "קדושים תהיו" הוא לומד זאת לגבי מצוות שבין אדם למקום, ומהפסוק "ועשית הישר והטוב" – לגבי מצוות שבין אדם לחברו. בכל מצווה יש שני מישורים – המישור ההלכתי והמישור הערכי. ירושלים חרבה מכיוון שקיימו בה רק את ההלכה היבשה, ולא דאגו לעמוד גם על הצד הערכי."

כך גם הרב אברהם הכוהן קוק  : ההגדרה הפשוטה לאדם דתי היא אדם ששומר מצוות. הגדרה זאת מצמצמת את העולם הדתי לתחום המצוות: כביכול, בקיום המצוות האדם מקיים את חובתו כלפי הקב"ה וראוי להיקרא דתי. ואכן, ישנם הוגים שראו את שיא עבודת ה' של האדם בכך שהוא מצליח לקיים את תרי"ג המצוות ולהקפיד עליהן קלה כחמורה תפיסה זה ממצמת את העולם הדתי לנקודות ספציפיות שבהן צריך לקיים מצוות. לפיה, בזמן שהאדם אינו חייב במצווה מסוימת – הוא יכול להתנהג ככל אחד אחר, ובלבד שלא יעבור על לאווים. ידועים דברי הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים, שיצא נגד גישה זו: "אם כך, ימצא בעל התאווה,מה שלא הוזכר כאיסור בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה".

  וכך גם הרב עמיטל מישיבת הר עציון: הסכנה של הסתגלות לאורח החיים ההדוניסטי, תוך הרגעת המצפון  הדתי והרדמתו ע"י הקפדה על כשרות למהדרין של המצרכים. על כגון דא כבר כתב הרמב"ן "נבל ברשות התורה" ובכדי למנוע זאת ניתנה לנו מצות "קדושים תהיו".

גם שופטי ישראל נזקקו לא מעט לשאלה זו (ראה למשל : מ' זילברג, "כך דרכו של תלמוד" (ירושלים תשכ"ד), עמ' 67. בספרו זה הקדיש זילברג פרק שלם ליחס שבין משפט ומוסר בדין התלמוד.)

במאמר שפרסם אביעד הכוהן באתר דעת בשם "אתיקה ומוסר במשפט הישראלי" הוא מסכם את הדיון בסוגיה ואומר:
סוף דבר: מקורות המשפט העברי מורים אותנו שהמוסר והמשפט ירדו לעולם כשהם כרוכים זה בזה. ומי שמתהדר ואומר כי "כל דרכיו משפט", אינו יכול להסתפק במערכת הנורמות הפורמאלית, ועליו לשאוף בכל יכולתו שגם ערכי המוסר של אמונה ואי עוול ועקרונות של תום לב, צדק ויושר יעלו בידו בבואו לחרוש בשדה המשפט.


ולמה הקדשתי לסוגיה זו 600 מילים , כדי להסיר כול ספק באשר לשאלה האם בר אוריאן ואיש הלכה  מפורסם כמו הרב עובדיה יוסף  מכיר את מה שהצגתי כאן , אכן הוא מכיר את הדברים וכך גם כול גדולי התורה שהתכנסו בביתו כדי לרקוח את הטריאומורט הראשון בתולדות ישראל. והרי גם אריה דרעי הוא בעל תואר רב ועוד רבים במחנה ש"ס שעמדו למשפט הם בעלי תארים רבניים והם לומדי תורה ומלמדי תורה וכך עשו גם בבתי הכלא, בהם נאלצו לבלות .

כאשר נשאל אריה  דרעי האם ראוי שאדם כמותו יחזור לשאת במשרה ציבורית השיב אריה דרעי שניתן לציבור להחליט. היות ושעל פי החוק אין מניעה שאריה דרעי יתמודד בבחירות הבאות ,ובצו מצפונו אין הוא עושה קללת דרעי שימוש מיותר לשיטתו, הנה מה שאמר על כך השופט דב לוין שעה שישב בדין בית המשפט הגבוה לצדק ,משעה שהובאה בפניו  בקשת ח"כ  שאול יהלום להורות לראש הממשלה יצחק רבין להרחיק מהממשלה שר שאינו רוצה לענות לשאלות המשטרה בחקירה. (דצמבר 1992) מי שייצגה אז את המדינה הייתה עו"ד נילי ארד שציינה בפני השופט כי אריה דרעי עבר את המבחן הציבורי של הבחירות  וקבל מחדש את אמון הכנסת, ועל כך השיב לה השופט: "  "אם דרעי רוצה להיות שר הוא אינו יכול לשתוק, ואם הוא רוצה לשתוק הוא אינו יכול להיות שר. מתשובת המדינה עולה שייתכן מצב בו שר יוזמן לדין פלילי וחסינותו תוסר אך הוא יזכה בינתיים בבחירות, יקבל  אמון מחודש בסיעתו  וישוב לכהן כשר . האם אפשר לחיות עם מצב כזה" .(ראה "קללת דרעי/מרדכי גילת עמ' 298-299 )

מי יגול עפר מעינך השופט דב לוין((1 בדצמבר 192527 ביוני 2001),כדי שתראה כי דבר כזה אכן ייתכן בימינו אלה.

 כאמור דברים אלה נאמרו ב 1992 ומאז טוענים המסנגרים על ריצתו המחודשת של דרעי לבחירות, כי אריה כבר שילם את חובו לחברה. עד כה סברתי כי משעה שאדם משלם את חובו לחברה הוא זכאי להשתחרר מבית הכלא, וזאת הרי נעשה, אריה שוחרר. אך הקורא את ספרו של מרדכי גילת הנזכר  לעיל ימצא שם אריה דרעי שהראה  כי הוא נעדר כול עכבות מוסריות , ובמהלך מאבקו הוא ידרוס את כול מי שיעמוד בדרכו ללא כול עכבה מוסרית או מצפונית.  אם צריך לגייס את הוריה המאמצים של יפה אשתו הוא יעשה זאת ויעמיס עליהם כול מעמסה של שותפי עברה, ולא יחזור בו ולא יכה על חטא גם לאחר שבית המשפט פסק כי הכסף שנמצא באמתחתו ,מקורו איננו בזוג הזקנים מניו יורק ששנים קודם לכן אמצו את מי שלימים הפכה להיות רעייתו.

בראיונות לעיתונות כאשר נשאל דרעי על עברו,ואיך הוא רואה את הדברים היום , כול מה שהיה לו לומר כי באותם ימים חטאו היה חטא היוהרה, כך סיכם ולא הרחיב יוהרה בלבד!

במסכת פסחים  ס"ו מוצגת כך היוהרה. " כול המתייהר-אם חכם הוא ,חוכמתו מסתלקת ממנו" ואכן כך היה אז בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת. חכמתו של אריה נסתלקה ממנו והוא נחשף בכיעורו של מי שיצריו מנחים אותו ומאבקי ההישרדות שלו אינם יודעים  גבולות שרק אמות מידה של אדם ישר ותלמיד חכם שלא דבק בו רבב , עשויים היו להציל אותו מפני עצמו.ועתה אנו מבקשים מאריה דרעי, חזור לשגרת חייך עד כה, ועל תכתים את הפוליטיקה שלנו בעוד כתם שלא יימחה  מהקיר שעליו  נרשמות תולדותיה.

לכול מי ששכח כבר את מעללי אריה דרעי הנה תמציתם כפי שהם ניתנים בספרו של מרדכי גילת "קללת דרעי"  (עמ' 11)

*דרעי היה השר הראשון ששמר על זכות השתיקה במשטרה.

* דרעי היה חבר הממשלה הראשון שניסה לקבוע מי יהיו חוקריו במשטרה

* דרעי היה השר הראשון שמקורביו יצאו לחול באמצע חקירתו הפלילית ועסקו בהדחת עדים

* דרעי היה הראשון שחוקרים פרטיים מטעמו התבקשו לאסוף חומר מכפיש על בכירים במערכת השלטונית וראשי מפלגה יריבה  שנחשדו בשיתוף פעולה איתי( עם מרדכי גילת) וכך ניסו להשתיקם

* דרעי היה הראשון שניסה והצליח זמנית  להשתלט על ההליך של בחירת היועץ המשפטי לממשלה. הוא ניסה לבחור לעצמו את התובע הראשי

*  דרעי הוא המורשע הראשון שמקורביו ניסו לבחור למענו מפקד כלא נוח במקום שבו ירצה את  עונשו.

דרעי היה הראשון שקיבל בראשית הסתבכותו בפלילים מעמד של אתרוג למען השלום, גם התקדים הזה רשום על שמו.

סגן ראש הממשלה דן מרידור יושרתו לא הרשתה לו שלא להתייחס  לאפשרות שאריה דרעי יחזור לשולחן הממשלה ולכן אמר כי הסיטואציה שנוצרה היא בעייתית מאוד, דן מרידור לא הכריז כי עם אריה דרעי לא ישב באותה ממשלה. כך גם לא הצהירו  שרי ליכוד אחרים , ובכלל המערכת הפוליטית עד לרגע זה לא התפנתה לעסוק בבושה  הצפויה לנו כחברה אם וכאשר חזות קשה זו של עבריין מורשע יושב על כסא עור צבי סביב שולחן הממשלה אומנם תתממש.

אריה דרעי ירוץ בבחירות הבאות והוא אף עלול לחזור ולהיות שר.  וכול מי שיצביע  עבור המפלגה שחזרה והכשירה אותו יהיה שייך לקבוצה הגדולה שבוחרת לתמוך במי שנהג כֱּ "נבל ברשות התורה"

       .

מבחני המיצ"ב

המיצ"ב/ צבי גלאון

לפני לא מעט שנים בשיחה עם תומר שזה אתה סיים את לימודיו בביה"ס שניהלתי, שאלתי אותו מה הדבר החשוב ביותר שהוא לוקח עימו עתה משסיים את לימודיו התיכוניים, שאלה שגרתית , אך לתומר שהיה תלמיד מצטיין הייתה זו שאלה מתבקשת . תומר ענה לי כי יותר מכול קבל בביה"ס את האהבה ללימודי המתמטיקה ולכן הוא חושב כי גם ימשיך ללמוד מקצוע זה, למה יותר מכול שאלתי, ותומר השיב כי היה בר מזל, ובכיתה י' לימד אותו יעקב את המקצוע המתמטיקה. מיעקב למדתי את חשיבות הסדר, השיגעון שלו לסדר הוטמע בי, יעקב היה מורה שקיבל את התואר האקדמי שלו במקצוע זה במצרים שם למד מקצוע זה בשפה הצרפתית ושם גם קיבל את החינוך לסדר וארגון . אחרי יעקב ,המשיך תומר, לימד אותי יוסף בכיתה י"א  , ויוסף לימד אותי טכניקה, איך לגשת לשאלות ולתרגילים. יוסף היה עולה חדש מרוסיה שהביא עימו את אסכולת ה"אם אז"  אם זה הסימן אז זו הפעולה, ולבסוף  בכיתה י"ב לימד אותי איתי ,ואיתי לימד אותי לחשוב. איתי היה בוגר האוניברסיטה העברית. אצל איתי ,אמר תומר, המתמטיקה הייתה גם פילוסופיה.

אם אהיה מורה יום אחד ,אמר תומר , ארצה להביא את כול המרכיבים האלה לכול שיעור.

כל מורה שעה שהוא מתווך בין פרטי המידע שהונחו לפני התלמיד לעולם הידע שפרטי מידע אלה שייכים לו, בהכרח ילמד באותה שעה גם לנתח לחשוב ולבקר, ואם אין הוא עושה זאת אין זאת הוראה. לימוד  חשיבה היא חלק מובנה בלמידה  בין שמדובר בגיאומטריה של אוקלידס ובין שמדובר  בשירה של רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם", מורה שלא ניצל את ההקשר המתאים ללמד לחשוב מועל בתפקידו. כמו כן אני מניח כי העוסקים בהוראה איכותית, מכירים בכך שהילדים הם בני אדם בעלי זכויות וככאלה,אסור למי שעומד לפניהם לא לתת את מיטבו – אך מהו המיטב הזה הנמצא היום במערכת החינוך?

אתמול(16.10.12) התבשרנו כי תלמידי כיתות ח' השיגו השנה(תשע"ב) ציון נמוך יותר משנה קודמת במקצוע המתמטיקה. ( ירידה של 21 נקודות)

כול תוצאה במבחנים אלה כמו גם במבחנים הבין לאומיים מעוררת תשומת לב , וגם אמצעי התקשורת נזקקים לה למשך יום אחד או יומיים.  הכול עוסקים ביכולות שהוכיחו התלמידים, והכול יודעים להצביע על הפערים בין המרכז לפריפריה , ובין קבוצות אוכלוסיה מבוססות לאלה ששייכות לעשירונים היותר נמוכים בחברה. בכול אלה אין חידוש כבר שנים רבות. אך מהי השאלה שעליה אין נותנים לנו תשובה? השאלה היא , מה הן הסיבות לתופעה.  נתוני היסוד באשר לתלמידים והרקע הסוציו אקונומי שלהם אינם משתנים בין השנים, וגם אם הוחלפה תוכנית הלימודים, כפי שאמרה אתמול מנכ"ל המשרד הגב' דלית שטאובר ברשת ב', סביר להניח כי המורים הוכנו לעבוד על פיה ,אזי  אין לצפות כי דבר זה יקבל ביטוי של ירידה כה ניכרת בתוצאות. אם כן אולי יש לחפש את הסיבות רחוק מהפנס, למשל בתחום ההכשרה המוקדמת של מורי המתמטיקה. פרסום תוצאות המיצ"ב הוא חלק ממדיניות הפרסום והחשיפה של משרד החינוך , וכך ראוי, אך במסגרת אותה מדיניות היה חשוב באותה מידה לדעת כמה ממורי המתמטיקה בכיתות ח' ובכול המערכת הם מורים שלא קיבלו הכשרה ללמד מקצוע זה, והם באים מדיסציפלינות קרובות ואולי אף לא זאת. כמה ממורי המתמטיקה חויבו בהשתלמויות מתאימות לאור הישגי העבר במקצוע זה . באילו מסגרות ניתן ללמד את המורים הזקוקים להשתלמות את החומר הנדרש, כדי להפוך אותם למורים טובים יותר.  האם יש בבתי הספר מורים מנוסים ומוכשרים( תרתי משמע) שיכולים למלא משימה זו. כול עוד לא יענה משרד החינוך על שאלות אלה, כול שיוכל הציבור לעשות עם פרסום המידע הוא להמשיך ולהיאנח על אובדן הגניוס היהודי במדינה היהודית.