ארכיון תג: פוליטיקה

שלוש פרדות

קברו של שמעון פרס.jpg

ערב ראש השנה תשע"ז נפרדנו משמעון פרס שהובא למנוחות ב"חלקת גדולי האומה" וקברו נקבע בין קברו של יצחק שמיר לבין זה של יצחק רבין. כול אחד מהם הותיר מורשת וציוני דרך, שאפשר להמשיך וללכת בעקבותיהם. קבורתו של אדם בחלקה זו מציינת שהנפטר תרם בחייו לקיומה ובנייתה של הישות המדינית שלנו , ישראל, כמנהיג נישא מעם. וכך ללא משים, מן הסתם, יימצא קברו של פרס איש החזון ליד קברו של רבין איש המעש וקריאת המפות עד לפרט הקטן, מצד אחד, ומצדו השני יצחק שמיר איש ארץ ישראל השלמה  והמשיחיות הכוזבת ,שאפשר לשחזר את ההיסטוריה כאילו עצרה מלכת ביום שגלינו מעל אדמתנו.

המשותף בין השלושה ,שמיר, רבין ושמעוןיצחק ולאה רבין.jpg פרס הוא ברור- עבור כולם מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, ואין דבר יותר יקר ממנה לעם היהודי היושב בה, ולכן יש לעשות כל מה שניתן כדי לשמור, להגן, לבנות , לחזק ולהבטיח את עתידה. אך באותו רגע שנבקש להסכים על עתיד זה, יתגלו המחלוקות בכול עומקם ועוצמתן כמעט בכול תחום של חיינו המשותפים. אחת מנקודות מחלוקת אלה היא בנקודה של הגדרת גבולות אותה מדינה. אלה הגבולות שנמנענו מלציין אותן גם במגילת העצמאות.

ביאליק בשירו " אם יש את נפשך לדעת" כותב בשורה לפני האחרונה בשיר זה את המשפט הידוע " וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ -אֶת הַחַיִּים " מה ציוו לנו?

למעשה דבר לא צווה, אלא אם כן נבחר במופת חייו של המת כציווי להמשיך את דרכו, שהלך בה. בחירה זו יכולה להיות, בחירה של קבוצה או של פרט, עם רמת התמסרות כזו או אחרת, לפרק זמן נתון או למשך ארוך יותר, כול עוד קריאת המציאות של הבוחר תצדיק את הבחירה.

שמעון פרס ויצחק רבין כול אחד בדרכו "ציווה לנו" לחתור לשלום עם שכינינו הפלשתינאים ולהסכים על גבולות של שתי מדינות, יצחק שמיר "ציווה לנו", לחתור למימוש החזון של ארץ ישראל השלמה בשליטת מדינת ישראל היהודית. לכול אחד מהם הייתה מפלגה שהעמידה אותם בראשה. מפלגות אלה קיימות גם היום, למרות שהמפה הפוליטית מתגוונת ,והמחלוקות גם כן חיות ונושמות בתוכנו. לא רק המחלוקות חיות עמנו אלא גם המנהג המגונה ,פעמים עד כדי חלחלה, לא לתת רגעי חסד גם למת, ועוד בטרם תמו ימי השבעה למותו ,לנפץ את המיתוס שנוצר, ואת מה שנטען שהוא המורשת לנפץ לרסיסים. לגשת מיד לארכיון ולחטט בעבר ולמצוא את האמירות  הסותרות את הדימוי האחרון של האיש בטרם פטירתו. כך כמובן אין שום סיכוי לאיש שתובנתו האחרונה תהפוך למורשת. אנשי מדעי החברה ינסו ודאי לתת לפן מכוער זה בתוכנו, את ההסבר המדעי ,הסוציולוגי ,אך אני כאזרחים רבים אחרים רק מתמלא כעס ובושה, שיש בינינו מי שהורסים  כול רגע שיש בו מעט קדושה, מעט אחדות, מעט התייחדות של אמת, עם דמות משמעותית שהלכה לעולמה, ושסיפור חייה משולב ושזור עם תולדות המדינה.

פרדה שנייה 

המילה "חזון" מתייחסת תמיד לשאיפות העתיד שלנו ,באשר למה שאנו רוצים לראות כמציאות חיה ופועלת , אך נאלצים להשלים עם היות חזון זה מוגשם ,אם בכלל, בעתיד שכרגע אינו נראה קרוב, כולל מי שמחכה ומאמין כי בית המקדש השלישי סופו לרדת מהשמיים על הר הבית.  חזונות אלה אינם חופפים, ולכן הם מפרנסים מפלגות ותנועות ואגודות, שלכול אחת מהן יש את דגלה שלה, שהוא  שונה מזו של רעותה, אנו עם של מחלוקות , עם של חברה שסועה , שכול המקיף אותנו במרחב השמי שאנו חיים בו, מחייב אותנו לאחדות המטרה, להגן על עצם הקיום. לכן בימי מלחמה מרעיפה עלינו התקשורת סיפורים של סולידאריות וגילוייה המפעמים אותנו ברגעים של התרוממות רוח. באותן שעות אנו מוכנים לעצום עין מלראות, את אותם פלגים בתוכנו שאינם שייכים לכלל עם ישראל הנלחם באויבים שלא השלימו עם קיומה של מדינת היהודים.

אף לי יש חזון, כמו לכול המנהיגים שמנוחת העולמים שלהם היא בחלקת גדולי האומה. ואולי מוטב לומר- תקווה. המילה חזון גדולה על מידותיי. תקוותי במידה זו או אחרת דומה לחזונם של חלק מגדולי אומה אלה, למרות שאני יודע שלא בימי תקוותי תתגשם ,בין כך ובין כך ,אני ממשיך להגות בה ומקווה שהשותפים לה במפה הפוליטית יגיעו לעמדות בהנהגה ויוכלו להפוך אותה למציאות.

אני רוצה לחיות מדינת ישראל , כמדינה שגבולותיה מוסכמים בינינו לבין שכיננו הפלשתינאים, החיים במדינה משלהם, ואני חלק מהרוב היהודי שחי במדינתו. {היום חיים 6.68 מיליון פלשתינאים בין הים לירדן(כולל ערביי ישראל) ו 6.419 מיליון יהודים} איני רוצה לחיות במדינה שבה אני לא שייך לחברת הרוב. באותה נשימה אני גם מצהיר שאין לי ארץ אחרת, כי אני ציוני העונה לתבחינים של היותי ציוני. ארבעה הם התבחינים האלה:

א ). אני חי במדינת ישראל ומתכוון לחיות בה בכול תנאי וללא תנאי.  ב  ). אני חלק מכוחות הביטחון שלה ,או שרתתי בעבר בכוחות אלה על פי חוק.  ג) . הצווים המוסריים העומדים ביסוד תרבותנו היהודית ,באשר לכול נברא בצלם, הם המצפן שלי. ד). את ילדי אני מחנך כך, שאף הם יראו את אותם תנאים וצווים כמחייבים גם אותם.

אנשי "שוברים שתיקה" ואנשי "בצלם" ואלה השייכים ל "יש גבול" ו "שלום עכשיו". וכך גם "ארבע אימהות" ונשות המחסומים, כולם נותנים ביטוי לאותה כמיהה- לא לשלוט על עם זר- בדרכם שלהם, ואיני יכול לגנות אותם. הם כמו הנביא ירמיהו ( ו' י"א) וְאֵת חֲמַת יְהוָה מָלֵאתִי, נִלְאֵיתִי הָכִיל— כִּי-גַם-אִישׁ עִם-אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ, זָקֵן עִם-מְלֵא יָמִים.

אף אני מרגיש כמותם כמי שנלכד, וחימה בוערת בי ,ואיני יכול להכיל אותה. אך אותם ארגונים חוץ פרלמנטרים שהזכרתי חמתם ואכזבתם היא מהעדר מדיניות ברורה והמעשים הרלוונטיים בצידה , או לפחות ניסיונות בלתי נלאים להגשמתה. נאום בר אילן של ראש הממשלה, האם הוא עדיין קו מנחה במדיניות  או לא. אם לאו מה כן?  העמימות הנמשכת מולידה את הארגונים  החוץ פרלמנטריים, וכאמור איני יכול לגנות אותם, ודאי לא בבגידה.  כול פורום בין לאומי שמוכן להאזין להם –לגיטימי, כשם שהוא לגיטימי לנבחרי הציבור העושים בו שימוש.

הציונות שלי היא ציוניות פרגמטית שלהיפרד.jpgגם מייסדיה פעלו על פיה , דווקא משום שחזון עתיק של "חדש ימינו כקדם"  הפעיל אותם כאשר כתבו במגילת העצמאות "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית" וכול שביקשו היה לחזור אל ההיסטוריה כשבה אנו כוח פועל, תוך כדי קריאת ההיסטוריה כמציגה את גבולות האפשרי בנתונים של אותה שעה. התאולוגיה הפוליטית  המערבת כוחות עליונים בשיקולי דעת ארציים היא אותה משיחיות ישנה שמבקשת לראות במציאות שהיא פרי החלטות של מנהיגים בשעה היסטורית נתונה, כאילו יד האלוהים היא שהובילה את המנהיגים והלוחמים שהחזירו אותנו למקומות שבהם קמה ונוצרה האומה , ולכן יש לייחס קדושה לאותם אזורים ומונומנהיכירו בפלשתין.jpgטים, כמו הכותל, שספק אם היו להם בימי עצמאותנו בטרם חרב הבית . כאשר קדושה מעורבת בחיי היום יום  גוש אמונים ( אמונים למי. אמונים למה? ) הוא רק ביטויה הארצי של מגשמי אותה קדושה הכוללת את ההבטחה העליונה "כי לך נתתיה". כך קמה לנו ההתיישבות מעבר לקו הירוק, שהיא היום אחת המכשלות הקשות ביותר לפיוס עם השכנים, ואחת החומות הגבוהות שיכולה להיות גורם של מלחמת אחים. לבטח נושא של פירוק ממשלות, ופירוק השלום הוא הדרישה של ראש הממשלה שהפלשתינים יכירו בנו כמדינה יהודית, אם לאו נאבד מהות זו?

המטרה  היא אם כן לחיות במדינה מוכרת בגבולות מוכרים, והיא חופפת לכמיהתי להיפרד מהפלשתינאים לשלום ואם אפשר גם בשלום, מכול מקום להיפרד .

פרדה שלישית

ועוד תקווה מקננת בי :שנדע להפריד בין הדת למדינה. ושהדת תסיים את תפקידה הפוליטי, ותתרכז בעשייה של קירוב לבבות על בסיס בחירה חופשית. תהייה בכך תרומה של ממש לקבלת האדם הדתי כסמל לרצון האישי שיש לו מקום משלו, ואולי גם כנושא לחיקוי. עתה המפלגות הדתיות הן סמל וסַמָּן של מסחור וביזוי הדת יחד עם כפייה שבגינה 300 אלף אזרחים החיים בתוכנו אינם יכולים להינשא בארצם, ואם חלילה נפטרו גם מקום קבורתם הוא מחוץ לגדר. המדינה ממנת את מקוואות הטהרה אך יהודים שאינם אורתודוקסים, אינם מורשים לטבול בהם, כולל בתולות כשרות לפני חתונתן ,אם הן משתייכות לזרם הקונסרבטיבי, או "חלילה" לזרם הרפורמי שביהדות. היום רובו של העם היהודי בעולם הוא ,או חילוני או שייך לאחד משני הזרמים שאינם מרכיבים קואליציות בישראל. משום שיהדות בגילוייה המעשיים בפוליטיקה הישראלית דוחה כל כך את הזרם החילוני, עד שהיא שולחת אותו גם לשדות זרים כדי למצוא מורי דרך רוחניים, ופעמים יש במהלך כזה יותר מחאה נגד הכפייה מאשר חיפוש האני בעולם האמונות והדעות. המצוות אינן עוד חלק מהברית בין העם ואלוהיו, אלא סממן של זהות לפיו מתחלקת החברה שלנו.דת ומדינה.jpg

בחברה פלורליסטית כשלנו, כשמנסים לכפות על רוב הציבור לקבל את ההלכה ,כביכול, ,ש"קול באישה ערווה"  או להלביש שק על ראשי המחוללות בטקס פתיחת הגשר הניצב (תרתי משמע) בכניסה לירושלים, אני מבין עד כמה המרחב הציבורי שלנו הוא למעשה מרחב גברי (רבני !!)בלבד, ואז גם אני מתפלל  שההפרדה בין דת למדינה תהייה כבר מציאות שפויה ומקובלת.(כך נראתה החלוקה בין מחייבי ומתנגדי ההפרדה בין דת ומדינה ב2008) כן אמרתי "מתפלל" ואני
התפלגות.jpg ער לכך שתפילה היא   התבטאות לגיטימית תמיד ,של כול יחיד או כול קהילה שבחרה לעשות כך . ועוד אמת צריכה להיאמר: ליהדות האורתודוקסית ולביטויה הפוליטי אין שום תוכנית שעל פיה תתנהל מדינה מודרנית בימנו. לא בנמלי הים ולא בנמלי התעופה וגם לא בחברת החשמל ואסדות הגז. כול עוד חילול שבת זה או אחר לא הפך להיות כותרת ראשית ב"יתד נאמן" המפלגות החרדיות לא יקימו מהומה כמו ברכבת ישראל, וכך בהיעדר כול תוכנית לא נותר להם אלא להיאבק על סגירת רחוב ,או על סכירת פיות נשים, או על מניעת פיות מלאכול דבר אחר ( לשון נקייה לחזיר) וכול זאת תחת הכותרת "דעת תורה"  כאילו הציווי "וחי בהם" לא קיים באותה תורה.

שלוש פרידות יש במאמרי זה, הראשונה בידי שמיים, והשתיים האחרות בידי אדם, ואין צורך לחזור ולומר דבר על יצר לב האדם. ואלי אולי … "שחקי…כי עודני מאמין בך"

גזענות

סופר לנד וגזענות/ צבי גלאון

את המילה "שואה" לציון פרק אפל זה בתולדותינו לקחנו מהנביא ישעיהו פרק י' פסוק ג': וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא:  עַל-מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה, וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם.

picture-3479

מספר ניכר של מושגים נעשו קשורים אסוציאטיבית בפרק זה, כשהם טעונים רגשית בכול הרגשות האפשריים הכרוכים באסון, באובדן ,בשכול,  וברגשות נקם ושנאה. כמובן המילה שואה עצמה וכך גם  המילה "נאצי"  , "אסאס" " גסטפו" "קאפו"  וְ "גזענות" הם רק חלק מהמושגים הטעונים האלה.

בשנים הראשונות שלאחר השואה נשמעו מושגים אלה בטקסי ימי זיכרון , ובימי עיון והגות על התקופה. אך מטען רגשי שכזה מטבע הדברים גם מזין דוברים המבקשים לתת מבע לעמדותיהם על ידי שימוש במושגים אלה בהקשרים ונושאים שבינם לבין השואה אין כול קשר, פרט לרצון הדובר להעביר את המטען הרגשי המוכר של הנושא, לתמיכה בטענותיו. הראשונים ש"זכו" לכך היו שוטרי משטרת ישראל לפני שנים רבות, כאשר פיזרו הפגנות של חרדים שמחו על חילול שבת וכונו על ידי המפגינים  "נאצים". השוואות כאלה נמצא גם בשיח הפוליטי כאשר יש המבקשים לערוך השוואה בין היותנו קורבנות השואה לבין היותנו עתה נוהגים ,כביכול, בדיוק כפי שנהגו כלפינו הנאצים, כאילו אין שום קונפליקט מדיני פוליטי לאומי  בין הרוב למיעוט  בחברה הישראלית, אלא התעמרות הרוב במיעוט בניגוד לכול חוק ולכול היגיון ומוסר אנושי, כפי שהוא מיוצג במסורת היהודית ובדברי הנביאים.  תופעה זו מרדדת כמובן את העוצמה הרגשית שמילים ומושגים אלה היו טעונים בהם מיד לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה. כך, בין השאר, היא גם מחללת את זכר הקורבנות, אליהם התייחסנו בעבר בעזרת מערכת מושגית ייחודית זו. כול עוד ניתן להבחין בקלות במניעיו של הדובר לעשות שימוש כזה באותם מושגים  , ההתרגשות מהטיעון עצמו פוחתת.  אך לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה שבה מתרחב מאוד השימוש במושגי השואה לתיאור פרשיות שונות במציאות החברתית פוליטית שלנו, והוא נעשה נפוץ בכול חוגי החברה ובכול רמות הדיון , בין אצל יושבי קרנות, ובין בקהילת  המנהיגים הנבחרים בבית המחוקקים שלנו. יותר מכול נכון דבר זה ביחס למושג "גזענות"

ראשיתה של תורת הגזע היא  בהתבוננות של האדם הלבן באירופה בהבדלים הפיזיולוגיים הבולטים שבין בני האדם. המושג "גזע" מופיעה לראשונה ב1684 בחיבור של הרופא הנוסע פרנסואה ברנייה.  בסוף המאה ה 19 וראשית המאה  ה 20, בצד המחקר האנתרופולוגי והפיזי, מתפתח גם האפיק של האנתרופולוגיה החברתית, וזו ראשיתה של תורת הגזע שביקשה לייחס לגזע גם תכונות מולדות שאינן ניתנות לשינוי. מגמה זו אומצה על ידי הנציונאל סוציאליזם, הלא הם הנאצים,  בגרמניה, שאף  בנו ישויות חסרות שחר של גזעים ובראשם כמובן הגזע הארי, שאליו כביכול שייכים הגרמנים, והגזע השמי שאנו כמובן מיצגיו הבולטים ביותר, בתכונות השליליות המולדות שאינן ניתנות לשינוי, ולכן השמדת גזע זה היא ברכה לעולם. זוהי תורת הגזע ומכאן גם נגזרת ההגדרה של גזענות.

1 . גזענות היא ייחוס  לקבוצה כלשהי בעלת מאפיין זיהוי כלשהו, תכונות מולדות שאינן ניתנות לשינוי באשר הן טבועות בחברי הקבוצה מרגע לידתם.  היום ודאי יאמר הגזען כי הן טבועות ב D.N.A.   של חברי אותה קבוצה

. 2 . אם מי שאינם חברים באותה קבוצה מזהה בה תכונות שעשויות לפגוע בו בכול דרך שהיא, הוא  פועל, כדי שפגיעה כזו לא תתרחש, כולל להשמיד פיזית את מי שנולד עם תכונות אלה.

במילים פשוטות:  לא מדובר במנטאליות, לא מדובר באפליה על כול רקע שהוא, לא מדובר בחשדנות על רקע אתני הניזון מקונפליקט לאומי בין שתי קבוצות, לא מדובר ברצון חברתי לחיות עם קבוצת השווים והדומים, לא מדובר  בהדרה מסיבות דתיות,  לא מדובר בהחלטות של הריבון,שעה שהוא מבקש להגן על נכסיו ,בין החומריים ובין הרוחניים ובין אלה, שלשיטתו, תו של קדושה משוך עליהם. החלטות אלה, כמו האיסור לציין את הנכבה דווקא ביום העצמאות שלנו, גם אם הן מקוממות בטיפשותן, גזענות אין בהן, שכן מאחוריהן לא עומדת שום אידיאולוגיה טוטאלית שאין בה שום סיכוי למי שהוא, שאידיאולוגיה זו מתייחסת אליו. אף את השלט המפורסם מיציעי בית"רגזענות "ביתר טהורה לעד" יש לראות כפוביה של נרדפים ולא כגילוי גזענות של שולטים, למרות שאט הנפש  שעורר בשעתו שלט זה . שנאת ערבים ומוסלמים בארץ ובעולם היא קודם כול פרי של ניסיון מצטבר מטרור חסר אבחנה ואכזר בצורה קיצונית. יש כמובן להילחם בשנאה גורפת כזאת, אך הגדרתה כגזענות היא הסטה מן היכולת לנתחה כתופעה סוציולוגית ורקעה הייחודי היום.

סופר לנד הוא מתקן שעשועים לילדים ובני נוער שעלה לכותרות כאשר ביקש להפריד בין קבוצות של לקוחות. קבוצה של תלמידים ערבים מיפו ולקוחות יהודים. כמו כול הפרדה שיש לה תו אתני, הסערה שקמה נזקקה מיד למילה "גזענות".  כותרות העיתונים, דוברים רשמיים של מפלגות, כותבי מאמרים , פוליטיקאים ומנהיגים נבחרים , כול מי שנזקק לאירוע בסופר לנד, תיאר את החלטת ההנהלה במתקן כגזענית.  איזו אידיאולוגיה עמדה מאחורי ההחלטה של סופר לנד, ואולי מה שגרם להחלטה היה רק ניסיון מצטבר של עירוב בין השונים משתי קבוצות הנמצאות מעל 100 שנה בקונפליקט לאומו שגם קו דתי מבדיל ביניהם ,וגם תו לאומי מציין אותם , וגם היסטוריה של התנגשויות , החל מרמת ההתכתשות וכלה במלחמה עקובה מדם ממש , מאפיינת אותם.

למה אם כן אנו מצטרפים מיד לכול שונאי ישראל המייחסים לנו את ההתנהגות של משמידי עמנו בעבר, ומגדירים כגזענות מה שאין בו אפילו צל צילה של גזענות. רק סיבה אחת יכולה להיות לתופעה זו של שנאה עצמית וביקור השטן.  זה אותו שטן מתוחכם שיודע כי אין לו כול צורך לפגוע בקורבנו, אלא רק ליטול את שכלו, והוא כבר יפגע בעצמו.

אריה דרעי -נבל ברשות התורה

       .

נבל ברשות התורה/ צבי גלאון

כותרת משנה ל2017: קוהלת א' ו'

  • סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.

 כאשר רצו חכמינו להעצים את ערך האמת של טענתם הם נזקקו לאסון הלאומי של חורבן ירושלים (בית ראשון ושני) כהוכחה מסייעת. במסכת בבא מציעא (פ' ב' דף ל' עמ' ב') אומר ר' יוחנן  : "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" פסיקה לפנים משורת הדין יכולה גם להיות עילה להחמרה ולא תמיד להקלה כפי שמקובל להשתמש בפסוק זה. מכול מקום פסוק זה מעביר אותנו אל שאלת ההתנהגות של בני אדם במרחב שבין מוסר וחקיקה, שהרי החקיקה הולכת ומתפתחת ככול שהחיים והאירועים המתגלים בהם אינם נענים עוד בחקיקה קיימת, ועל כך כבר למדנו מתורת הספרות שהמציאות פרועה יותר מכול דמיון נועז של יוצר כלשהו.

לשאלה זו של ההתנהגות במרחב שבין מוסר לחקיקה ניזקק גם הרמב"ן (רבי משה בן נחמן (רמב"ן; 1194י"א בניסן ה'ל', 1270 בערך) כשהוא בא לבדוק פירושו של פסוק ידוע מספר ויקרא פרק י"ט פס' ב' : דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם . הוראת קדושים תהיו ניתנה לנו  לדברי הרמב"ן  , שכן יכול אדם למלא את כול מצוות התורה ועם זאת להיות שטוף תאוות , ואז הרמב"ן מנסח את מטבע הלשון המוכר, "נבל ברשות התורה".  את הרמב"ן מטרידה העובדה שהתורה כביכול לא גדרה את המרחב שבין מוסר לחקיקה , והיא מאפשרת להיות "נבל ברשות התורה" ולכן הוא מפנה אותנו לפסוק  בדברים פ' ו' פס' י"ח : וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי יְהוָה. בכול מקרה בו אין צו תורני, הקוד המנחה צריך להיות עשיית הישר והטוב, על פי הצו שצוות על ידי מצפונך שהוא ההשלכה של האל שבתוכך, או כמו שאומר הבריטי הקלאסי-  Its' not done  .

 הרמב"ן היה הראשון לקבוע את הצירוף "נבל ברשות התורה " ואחריו הלכו רבנים רבים כשנזקקו לאותה שאלה של ההתנהגות האנושית ,במקום שבו צו המצפון צריך להכריע ולא חוק קיים. בישיבת הר עציון  מסביר ראש הישיבה  בדרשה לפרשת תזריע :

"גם הרמב"ן מדבר על כך שאסור להיות נבל ברשות התורה מהפסוק "קדושים תהיו" הוא לומד זאת לגבי מצוות שבין אדם למקום, ומהפסוק "ועשית הישר והטוב" – לגבי מצוות שבין אדם לחברו. בכל מצווה יש שני מישורים – המישור ההלכתי והמישור הערכי. ירושלים חרבה מכיוון שקיימו בה רק את ההלכה היבשה, ולא דאגו לעמוד גם על הצד הערכי."

כך גם הרב אברהם הכוהן קוק  : ההגדרה הפשוטה לאדם דתי היא אדם ששומר מצוות. הגדרה זאת מצמצמת את העולם הדתי לתחום המצוות: כביכול, בקיום המצוות האדם מקיים את חובתו כלפי הקב"ה וראוי להיקרא דתי. ואכן, ישנם הוגים שראו את שיא עבודת ה' של האדם בכך שהוא מצליח לקיים את תרי"ג המצוות ולהקפיד עליהן קלה כחמורה תפיסה זה ממצמת את העולם הדתי לנקודות ספציפיות שבהן צריך לקיים מצוות. לפיה, בזמן שהאדם אינו חייב במצווה מסוימת – הוא יכול להתנהג ככל אחד אחר, ובלבד שלא יעבור על לאווים. ידועים דברי הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים, שיצא נגד גישה זו: "אם כך, ימצא בעל התאווה,מה שלא הוזכר כאיסור בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה".

  וכך גם הרב עמיטל מישיבת הר עציון: הסכנה של הסתגלות לאורח החיים ההדוניסטי, תוך הרגעת המצפון  הדתי והרדמתו ע"י הקפדה על כשרות למהדרין של המצרכים. על כגון דא כבר כתב הרמב"ן "נבל ברשות התורה" ובכדי למנוע זאת ניתנה לנו מצות "קדושים תהיו".

גם שופטי ישראל נזקקו לא מעט לשאלה זו (ראה למשל : מ' זילברג, "כך דרכו של תלמוד" (ירושלים תשכ"ד), עמ' 67. בספרו זה הקדיש זילברג פרק שלם ליחס שבין משפט ומוסר בדין התלמוד.)

במאמר שפרסם אביעד הכוהן באתר דעת בשם "אתיקה ומוסר במשפט הישראלי" הוא מסכם את הדיון בסוגיה ואומר:
סוף דבר: מקורות המשפט העברי מורים אותנו שהמוסר והמשפט ירדו לעולם כשהם כרוכים זה בזה. ומי שמתהדר ואומר כי "כל דרכיו משפט", אינו יכול להסתפק במערכת הנורמות הפורמאלית, ועליו לשאוף בכל יכולתו שגם ערכי המוסר של אמונה ואי עוול ועקרונות של תום לב, צדק ויושר יעלו בידו בבואו לחרוש בשדה המשפט.


ולמה הקדשתי לסוגיה זו 600 מילים , כדי להסיר כול ספק באשר לשאלה האם בר אוריאן ואיש הלכה  מפורסם כמו הרב עובדיה יוסף  מכיר את מה שהצגתי כאן , אכן הוא מכיר את הדברים וכך גם כול גדולי התורה שהתכנסו בביתו כדי לרקוח את הטריאומורט הראשון בתולדות ישראל. והרי גם אריה דרעי הוא בעל תואר רב ועוד רבים במחנה ש"ס שעמדו למשפט הם בעלי תארים רבניים והם לומדי תורה ומלמדי תורה וכך עשו גם בבתי הכלא, בהם נאלצו לבלות .

כאשר נשאל אריה  דרעי האם ראוי שאדם כמותו יחזור לשאת במשרה ציבורית השיב אריה דרעי שניתן לציבור להחליט. היות ושעל פי החוק אין מניעה שאריה דרעי יתמודד בבחירות הבאות ,ובצו מצפונו אין הוא עושה קללת דרעי שימוש מיותר לשיטתו, הנה מה שאמר על כך השופט דב לוין שעה שישב בדין בית המשפט הגבוה לצדק ,משעה שהובאה בפניו  בקשת ח"כ  שאול יהלום להורות לראש הממשלה יצחק רבין להרחיק מהממשלה שר שאינו רוצה לענות לשאלות המשטרה בחקירה. (דצמבר 1992) מי שייצגה אז את המדינה הייתה עו"ד נילי ארד שציינה בפני השופט כי אריה דרעי עבר את המבחן הציבורי של הבחירות  וקבל מחדש את אמון הכנסת, ועל כך השיב לה השופט: "  "אם דרעי רוצה להיות שר הוא אינו יכול לשתוק, ואם הוא רוצה לשתוק הוא אינו יכול להיות שר. מתשובת המדינה עולה שייתכן מצב בו שר יוזמן לדין פלילי וחסינותו תוסר אך הוא יזכה בינתיים בבחירות, יקבל  אמון מחודש בסיעתו  וישוב לכהן כשר . האם אפשר לחיות עם מצב כזה" .(ראה "קללת דרעי/מרדכי גילת עמ' 298-299 )

מי יגול עפר מעינך השופט דב לוין((1 בדצמבר 192527 ביוני 2001),כדי שתראה כי דבר כזה אכן ייתכן בימינו אלה.

 כאמור דברים אלה נאמרו ב 1992 ומאז טוענים המסנגרים על ריצתו המחודשת של דרעי לבחירות, כי אריה כבר שילם את חובו לחברה. עד כה סברתי כי משעה שאדם משלם את חובו לחברה הוא זכאי להשתחרר מבית הכלא, וזאת הרי נעשה, אריה שוחרר. אך הקורא את ספרו של מרדכי גילת הנזכר  לעיל ימצא שם אריה דרעי שהראה  כי הוא נעדר כול עכבות מוסריות , ובמהלך מאבקו הוא ידרוס את כול מי שיעמוד בדרכו ללא כול עכבה מוסרית או מצפונית.  אם צריך לגייס את הוריה המאמצים של יפה אשתו הוא יעשה זאת ויעמיס עליהם כול מעמסה של שותפי עברה, ולא יחזור בו ולא יכה על חטא גם לאחר שבית המשפט פסק כי הכסף שנמצא באמתחתו ,מקורו איננו בזוג הזקנים מניו יורק ששנים קודם לכן אמצו את מי שלימים הפכה להיות רעייתו.

בראיונות לעיתונות כאשר נשאל דרעי על עברו,ואיך הוא רואה את הדברים היום , כול מה שהיה לו לומר כי באותם ימים חטאו היה חטא היוהרה, כך סיכם ולא הרחיב יוהרה בלבד!

במסכת פסחים  ס"ו מוצגת כך היוהרה. " כול המתייהר-אם חכם הוא ,חוכמתו מסתלקת ממנו" ואכן כך היה אז בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת. חכמתו של אריה נסתלקה ממנו והוא נחשף בכיעורו של מי שיצריו מנחים אותו ומאבקי ההישרדות שלו אינם יודעים  גבולות שרק אמות מידה של אדם ישר ותלמיד חכם שלא דבק בו רבב , עשויים היו להציל אותו מפני עצמו.ועתה אנו מבקשים מאריה דרעי, חזור לשגרת חייך עד כה, ועל תכתים את הפוליטיקה שלנו בעוד כתם שלא יימחה  מהקיר שעליו  נרשמות תולדותיה.

לכול מי ששכח כבר את מעללי אריה דרעי הנה תמציתם כפי שהם ניתנים בספרו של מרדכי גילת "קללת דרעי"  (עמ' 11)

*דרעי היה השר הראשון ששמר על זכות השתיקה במשטרה.

* דרעי היה חבר הממשלה הראשון שניסה לקבוע מי יהיו חוקריו במשטרה

* דרעי היה השר הראשון שמקורביו יצאו לחול באמצע חקירתו הפלילית ועסקו בהדחת עדים

* דרעי היה הראשון שחוקרים פרטיים מטעמו התבקשו לאסוף חומר מכפיש על בכירים במערכת השלטונית וראשי מפלגה יריבה  שנחשדו בשיתוף פעולה איתי( עם מרדכי גילת) וכך ניסו להשתיקם

* דרעי היה הראשון שניסה והצליח זמנית  להשתלט על ההליך של בחירת היועץ המשפטי לממשלה. הוא ניסה לבחור לעצמו את התובע הראשי

*  דרעי הוא המורשע הראשון שמקורביו ניסו לבחור למענו מפקד כלא נוח במקום שבו ירצה את  עונשו.

דרעי היה הראשון שקיבל בראשית הסתבכותו בפלילים מעמד של אתרוג למען השלום, גם התקדים הזה רשום על שמו.

סגן ראש הממשלה דן מרידור יושרתו לא הרשתה לו שלא להתייחס  לאפשרות שאריה דרעי יחזור לשולחן הממשלה ולכן אמר כי הסיטואציה שנוצרה היא בעייתית מאוד, דן מרידור לא הכריז כי עם אריה דרעי לא ישב באותה ממשלה. כך גם לא הצהירו  שרי ליכוד אחרים , ובכלל המערכת הפוליטית עד לרגע זה לא התפנתה לעסוק בבושה  הצפויה לנו כחברה אם וכאשר חזות קשה זו של עבריין מורשע יושב על כסא עור צבי סביב שולחן הממשלה אומנם תתממש.

אריה דרעי ירוץ בבחירות הבאות והוא אף עלול לחזור ולהיות שר.  וכול מי שיצביע  עבור המפלגה שחזרה והכשירה אותו יהיה שייך לקבוצה הגדולה שבוחרת לתמוך במי שנהג כֱּ "נבל ברשות התורה"

       .