המחזור
אמש ,במוצאי יום הכיפורים תשע"ח,המקדימים במצוות כבר תקעו יתד ראשונה לסוכה, לאחר שהחזירו את מחזור יום הכיפורים למקומו בספריית ספרי הקודש. גם הילדים שחגגו בכבישים על אופניהם התקבצו סביב השולחן לספר להוריהם, איזה יום כיפור נפלא היה להם. ובמערכות העיתונים נערכו להוצאת מהדורת הבוקר, שתחבר אותנו אל כותרות ימי טרם חג , כאילו לא הייתה הפסקת יום הכיפורים בה דפקנו על החזה בתפילת "על חטא שחטאנו לפניך" כי זה כוחו של מחזור, שאתה חוזר אל שגרת היום יום המנצחת, וציבור מקימי המצוות נזקק ל "סידור" 
שבו מרוכזות תפילות היום יום (שחרית מנחה וערבית) כסדר השימוש בהם. אך הספר "מחזור יום הכיפורים" שנה תמימה לא יוצא עכשיו מין המדף למה הוא נקרא "מחזור" אם רק פעם בשנה עושים בו שימוש?
מי שיפנה לבית הספרים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים ויבקש לראות את הספר הקרוי "מחזור", יציגו בפניו ספר ענק שבשעת פתיחתו מכסה את כול משטח התפילה של עמוד החזן בבית הכנסת, והוא כתוב בכתב יד עם איורים רבים המדמים את יושב הכרובים ושאר מלאכי שמיים. אלה ספרים עתיקים בני 600 שנה ואף כאלה שהם בני 700שנה, כלומר ספרים שלפני המצאת הדפוס באמצע המאה ה15 . ספרים אלה היו ערוכים כסר תפילה לכול ימות השנה וכול חגי ישראל והעובר לפני העמוד, החזן, היה מתפלל על פי ספר זה ומהפך בדפיו על פי התקדמות התפילה בכל השנה, ואין סוגרים אותו, אלא שבכול מועד היה הקורא בו לפני הציבור חוזר לעמוד הפתוח וממשיך בדיוק ממנו כך עד תום השנה, ורק אז היו הופכים באחת את כול העמודים חזרה לעמוד הראשון, וחוזר חלילה. לכן נקרא ספר זה "מחזור" בעברית, ובארמית היה שמו "מהדורה" . 
היום מילה ארמית זו משמעותה בלשוננו היא כול הדפסה של מספר רב של עותקים של אותו ספר או כול דבר דפוס אחר. מחזור זה היה רק בבתי הכנסת, ואילו קהל המתפללים היה חוזר דברי החזן ,שכן לא היו בידיו ספרים,במקומות המיועדים על פי הנוהג שנלמד עם השנים, או מי שכבר ידע בעל פה את התפילות ממלמל אותן יחד עם החזן או העובר לפני התיבה. יושבי הספסלים האחוריים , בדרך כלל העניים שבקהילה והפחות למדנים שבהם, שחזרו על חלקם בתפילה על פי מה ששמעו מיושבי השורות שלפניהם. מצב זה הוא גם מקור הבדיחות על הטלפון השבור, שבין דברי החזן שעד שהגיעו לשורות האחרונות, התקבלו כחדשה מרשיעה של מי מחברי הקהילה שסרח, כאילו בו הכול מדברים עכשיו.
רב אַשִּי (352–427) היה מגדולי האמוראים ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל. רב אשי פעל עד תחילת המאה ה-5, והיה מעורכי התלמוד הבבלי. רב אשי עמד בראש ישיבת סורא במשך 60 שנה, ובמשך תקופה זו לימד את כול הגמרא בשני מחזורים ,כול אחד של 30 שנה. לפי שבמהלך השנים תוך כדי הוראה החכים וגם הוסיף תובנות הייתה הפעם השנייה ,מן הסתם, שונה ורחבה מן הפעם הראשונה של רב אשי הצעיר יותר, ולכן נקרא בארמית סבב ההוראה הראשון "מהדורה קמא" . קמא קיצור של קדמא, ואילו הסבב השני נקרא "מהדורה בתרא" ( השער האחרון).
אני שייך עוד לדור שלימודי התלמוד היו לימודי חובה בבית הספר התיכון, ולימודים אלה היו לימודי חובה ,שגם נבחנו עליהם בבחינות הבגרות. כך היכרנו את שלושת המסכתות של סדר נזיקין ( בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) . היום לימודים כאלה, לו רק היו מוצעים בחינוך החילוני כאופציה היו מעוררים מהומת אלוהים על ההדתה, אבל אז בראשית שנות החמישים לימודים אלה היו קונצנזוס, ואיש לא הניד עפעף. יתר על כן אני זוכר לימודים אלה כמהנים ואף מציגים לוגיקה ראויה, לא פחות מזו של לימודי האלגברה. עמדו לרשותנו אז ספרים של ש. בכשטיץ שעזר למתקשים בלימוד והסביר את כול המושגים שצריך היה ,כדי להבין את השקלא והתריא של חכמי אותו דור. לימים שינה המחבר את שמו לבהט, ופרסומו בקרב התלמידים בתיכון היה הפעם בזכות ספרו "ודייק" ,שבאמצעותו ניסה לשרש את שגיאות הלשון שכבר תפסו אחיזה בשפת הדיבור,הלואי שאת השינוי הזה היה עושה שר החינוך היום, ומחזיר את תורת ודייק, לבחינות הבגרות בלשון, אך נחזור לענייננו.
כך נראה בית הכנסת בימי הביניים ועד המצאת הדפוס על ידי הצורף יוהאן גוטנברג (1397-1468) המצאת הדפוס הייתה ללא ספק אחת המהפכות הגדולות ביותר באלף השני לספירה. ההשכלה קיבלה מימד חדש ורב ערך שכיום בעידן האינטרנט, קשה לנו כבר להעירך את גודלה של מהפכה זו. 
מכול מקום, מאז המצאת הדפוס, בשנת 1436 . לאחר הדפסת התנ"ך והברית החדשה בלטינית, כספרים הראשונים שיצאו מבית הדפוס של יוהאן גוטנברג, החלה הדפסת הספרים לאסוף תאוצה רבה וכך גם החלו להדפיס ספרי תפילה עבור כול דורש גם בעברית ,ואת המחזור הגדול והייחודי שישב דרך קבע בבתי הכנסת החליף הספר המודפס ,אך שמו נשמר לו מאותם ימים שהיה ספר ייחודי על עמוד החזן בבתי הכנסת ולכן ספרי התפילה לחגים נקראים " מחזור". ממציא הדפוס ידידנו יוהאן לא ראה ברכה בעמלו, ומפאת כול חובותיו על הקמת בית הדפוס הראשון, נאלץ למכור אותו לכיסוי החובות, ונפטר בחוסר כול, ועל זה כבר נאמר במקורותינו "זו תורה וזו שכרה?"
הן אפשר... 