מצעד האיוולת , עם רוחות מלחמה ושאיפות נקם

 

בשנת 1983 פרסמה ההיסטוריונית ברברה טוכמן את ספרה המצליח " מצעד האיוולת" (The March of Folly) ,ובו גם קבעה את הכללים למה ,שלדעתה, צריך להיחשב לאיוולת. ברברה טוכמן מציגה שלושה כללים בתחילת הספר לפני שהיא יוצאת למסע ההיסטורי בהצגת מקרי האיוולת לאורך ההיסטוריה החל ברחבעם בנו של שלמה המלך ("אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" (מלכים א', פרק יב' פסוק יא).) ועד למלחמת וויטנאם שהסתיימה כמה שנים קודם לכן, כאשר ארה"ב עוד הייתה תחת ההלם של מלחמה זו ותוצאותיה עבור החברה האמריקנית.

האיוולת ,לדעתה של טוכמן, היא כול מהלך היסטורי שהוא פרי החלטה מדינית שתוצאותיה השליליות נראות בבירור עוד בזמן קבלת ההחלטות עצמן.  הכלל השני של טוכמן הוא, שיש בבירור דרך פעולה חלופית להחלטה שהתקבלה, והכלל השלישי הוא  שההחלטה היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד. כאשר כול אלה חוברים ביחד מתקבלת ,לדעתה של טוכמן, האיוולת.

כללים אלה הוצגו בשנים בהן עוד לא חדר לחיים הפוליטיים המושג FAKE NEWS  ( ידיעות בדויות) שלא לדבר על ידיעות בדויות המוצגות למשל בעצרת האום ,כאמת שיש לה הוכחות בדוקות על ידי שירותי המודיעין של  המדינה המציגה. כוונתי כאן , כמובן, היא להופעתו של שר החוץ של ממשל בוש הבן – קולין פאול. ( היה שר החוץ של ממשל בוש 2001 2005 )קולין פאול טען בפני האום כי בידי ארה"ב הברית יש הוכחות בדוקות כי סדאם חוסיין, שליט עירק, מחזיק בנשק להשמדה המונית, (כמו זו של שליט סורה היום, באשר אסד, שהשמיד את בני עמו שלו בהפצצות של גז סארין הקטלני)  והוא עלול להשתמש בו אלא אם כן ארה"ב תנקוט פעולת מנע, שאומנם התרחשה זמן קצר לאחר מכן בפלישת ארה"ב  לעירק (מרץ 2003). שם המבצע היה Operation Iraqi Freedom ( מבצע החופש לעירק) אז נחשפה לעולם האמת, שסדאם חוסיין לא החזיק שום

נשק להשמדה המונית, אך באותה שעה  כבר התחבא סדאם העריץ במחבוא הבור שבו גם נתפס, לפני שהוצא להורג בתלייה על ידי המשטר החדש של עירק בחסות ארה"ב. שם אירוני למדי למלחמה שנמשכה עד שנת 2011, כשהנשיא הבא אובמה הוציא את כוחותיו מארץ זו, לאחר ששילמו בדמם של כ  5000 חיילים , מה שנחקר בדיעבד היה איך המודיעין הטעה את מקבלי ההחלטות.

נזכרתי בכל האירועים האלה ובספרה של ברברה טוכמן, בימים אלה תוך כדי קריאת ספרו של ג'ובי ווריק " דגלים שחורים- העלייה של דאע"ש"* . ספר זה יצא לאור בשנת 2015 ומבחינת דאע"ש הוא כבר לא מעודכן, שכן בשעה זו, ארגון רצחני זה נמצא ,כנראה, לפני הבסתו. הסיפור הנחשף בספר זה הוא על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של המלחמה בעירק , ובכול תוצאותיה העקובות מדם חפים מפשע , של נשים וילדים ואזרחים מהשורה. כול אלה , מעלים את השאלה הבלתי נמנעת – מה רצתה להשיג ארה"ב הברית בפלישה השנייה לעירק, והאם ההגדרות של ברברה טוכמן, בדבר מאפייני האיוולת יכולות לחול גם על ההחלטה לפלוש לעירק.

אחת הביקורות על ספרה של טוכמן הייתה של פרופ' עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה בספרו Politics and Ideology. הטענה המרכזית של בלבן היא שטוכמן בספרה מניחה מראש מה הייתה המטרה המרכזית של המהלך ,שבדיעבד נכשל, והיא מוכיחה כיצד נתוני הכישלון היו גלויים עוד טרם קבלת ההחלטה. אך הנחה זו טוען בלבן, היא מוטעית מיסודה, באשר אין כול דרך לעקוב אחרי מערכות שיקול הדעת של כול פרט המעורב בהחלטה, וכמובן גם לא באלה של מקבל ההחלטה לבסוף, במקרה שלנו- נשיא ארה"ב  ג'ורג' ווקר בוש.

בספרו "דגלים שחורים" מנסה ג'ובי ווקר לשחזר את כול העמדות וההבנות שהנחו את הנשיא וצוותו, והתמונה שהוא פורש לפנינו היא מרתקת ומפתיעה. לא רק שהיו נתונים ודעות ששללו את הפלישה לעירק, אלא שמקבלי ההחלטות גם השתיקו אותן לבל יפריעו, או יפורסמו כדי לאפשר לארה"ב לבצע את מהלך הפלישה והורדת סדאם מכס השלטון. כך למשל המלך עבדאללה השני מירדן, הזהיר את בוש בשיחה אישית מפלישה (עמ'100-101)לעירק משום שהדבר יגרור את התפרקות המדינה לחלקיה הדתיים והשבטיים, והתוצאה תהייה בדיוק זו שהתרחשה בסופו של דבר. אך המלך עבדאללה הושתק , וגם הממשל לחץ עליו שלא ייתן לדעתו פרסום- המלך נענה והתוצאות ידועות. אך לא רק עבדאללה שהכיר את הרכבו של העם בעירק אלא גם קולות מבפנים הושתקו. נדה בקוס חוקרת ומנתחת מידע ב C.I.A.   נאלצה גם היא להתמודד עם הרוח בממשל שביקש למצוא קשר בין סדאם חוסיין לאלקאידה , במחקר שהתייחס לנושא -האם יש קשר בין סדאם ואלקאידה , בהשתתפותה של נדה בוקס , וכך נכתב שם: " קשרים אלה מתבססים כנראה על שמועות, בלי פרטים מאששים או מידע אחר שעשוי לנו לחזק אותם" (עמ' 87 בספר) אך סגן הנשיא צ'ייני לא היה מוכן לקבל את האבחנות האלה. מה שנדה בקוס למדה בעבודתה הוא על הנטייה של מנהיגים פוליטיים לבחור באופן סלקטיבי מתוך דוח, כזה או אחר, את המידע התואם את נטייתם המוקדמת, וכזו שאפשר להציג אותם לציבור הבוחרים שלהם, על מנת לזכות בנקודות לקראת הבחירות הבאות. אם הדברים נשמעים לכם מוכרים, אין זה מקרה !!!

אותו עבדאללה שהזכרנו קודם היה גם בין הראשונים להזהיר את בשאר אסד מסוריה מפני ההידרדרות הצפויה במדינתו אם לא יחולל בה רפורמות מרחיקות לכת כמו אלה שהוא עצמו כבר חולל בירדן. אסד השיב לעבדאללה , " תדאג לעצמך ולירדן"  וקטע את השיחה הטלפונית( עמ' 236) וההמשך ידוע לכולנו בימים אלה של המשך מלחמת האזרחים בסוריה על כול המתרחש בה בעצם הימים האלה, עם המעורבות של ארה"ב ,רוסיה ואירן.

סיימתי לקרא את ספקו של ג'ובי ווריק "דגלים שחורים" ועודני תוהה. מה ההסבר למהלך המוטעה של ג'ורג' ווקר בוש? המחבר אינו מנסה להשיב על שאלה זו, ומשאיר אותה לקוראיו.  מה שאני יודע הוא רק שההטיות הפסיכולוגיות של הנשיא הבן למשפחת בוש, היו מן הסתם רבות מאוד. בימי נשיאותו התרחש פיגוע הטרור הגדול ביותר שידעה ארה"ב  מימיה .( עד כה?) אביו לא הכריע את סדאם חוסיין שנשאר על כס השלטון העריץ בעירק, הוא עצמו לא התגייס למלחמה בוייטנאם, אלא למשמר הלאומי של טקסס, ואומנם נושא זה עלה במערכות הבחירות שניהל. האם תקופת נשיאותו תיזכר יותר מכול בקריסת בניני  התאומים בניו יורק,בוש ודאי לא רצה בכך . האם לעובדות אלה היה משקל במערכות שיקול הדעת שלו באשר למלחמה בעירק, בה קיווה להפוך אותה למדינה דמוקרטית עם בחירות חופשיות? קשה להניח שלא כך!!זכורה לכולנו עמידתו של הנשיא בוש על נושאת המטוסים האמריקאית , בה הוא מכריז כי המשימה הושלמה, הכרזה מגוחכת כול כך  נוכח המציאות שהיכרנו לאחר מכן.

אבל נניח לרגע לנשיא, ונשאל מה קרה לשר החוץ שלו קולין פאול. גנראל מעוטר באותות גבורה מלא רוחב החזה, גנרל שיודע ודאי דבר או שניים על מודיעין וחשיבותו המוקדמת לקראת כול פעולה צבאית, גנרל זה עומד בפני עצרת האומות המאוחדות וגם מועצת הביטחון, ומציג  (כולל מצגת ותמונות)מידע בדוי על הנשק להשמדה המונית שיש כביכול בידי סדאם חוסיין, כאשר הוא יודע שלדבריו אין כול ביסוס של מנגנוני המודיעין שלו. לימים הוא יודה שהייתה זו אחת השגיאות הגדולות ביותר בקריירה שלו (עמ' 103) מה הניע אותו לתמוך במהלך שהוא יודע שאין לו הצדקה. הנאום שהוכן עבורו ב  סי .אי . אי . היה מוצף בעובדות חסרות בסיס, ואת חלקן הוא דרש להשמיט, אך עדיין השאלה בעיינה עומדת, ללא תשובה ברורה. ( אולי עד שיליד ג'מייקה ,קולין פאול יכתוב את הביוגרפיה שלו) גם סגן הנשיא דיק צ'ייני מעורר לא מעט תמיהות בהתנהלותו באותם ימים, בין התקף לב אחד למשנהו.

עד שלא ייחשפו הפרוטוקולים של ישיבות המטה שערך הנשיא בוש, לא נדע אם היו מניעים נסתרים, כמו אלה שמזכיר עודד בלבן , בביקורתו על ספרה של ברברה טוכמן, אך מן הסתם לא הייתה התנגדות לנשיא כמו זו של מאיר דגן ראש המוסד לפעולה צבאית נגד אירן שתכננו נתניהו  ואהוד ברק. בימים אלה אנו קוראים ידיעות על מהלכים צבאיים של ארה"ב לחסום את כביש 5 המוביל מבגדד  לדמשק, וזאת כדי למנוע מאירן, תנועה חופשית קרקעית בינה ובין דמשק, האם כבר אז חשבו בארה"ב על מטרה זו, באמצעות עירק דמוקרטית, ספק רב, בין כך ובין כך התוצאות בפועל מעידות שהפלת סדאם הייתה לא רק איוולת אלא גם כניעה ליצרים של נקם אחריי 9.11 ורוחות המלחמה שנשבו ממשל בוש באותם ימים.

---

• בהוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד- תרגום: שמעון בוזגלו