נרטיבים מתנגשים

הנרטיב! /צבי גלאון

הנכבה,  מול זכותנו הטבעית וההיסטורית.

הנכבה

השנה (תשע"ג) חל חג השבועות  בתאריך הלועזי 15 במאי, לקראת מועד זה ובמהלכו מציינים ערביי ישראל את יום האסון שלהם המכונה "נכבה". באוניברסיטת תל אביב התקיים אירוע לציון יום זה  כאשר מזה עמדו סטודנטים ערבים המגדירים עצמם גם כפלשתינאים וממול סטודנטים יהודים  עם דגל הלאום שלנו, ובאמצע המשטרה החוצצת בין הניצים.  זכותם של הכואבים את אסונם לתת לכך ביטוי  בכול דרך חוקית שייבחרו, וכך גם למוחים ,אך הבעיה איננה באירוע כזה או אחר אלא בסיכוי שלנו להגיע להסכמה היסטורית עם הנהגה פלשתינאית.

לפי שנה וחצי התקיים בגרמניה כנס  במוסד בשם  GEORG ECKERT INSTITUT  הכינוס היה  על נושא שהוגדר כך: Education and conflict: perspective from Israel/Palestine     מטרתו של הארגון הנזכר  כפי שהוא מציג אותה בעמוד הבית שלו ברשת האינטרנט היא: Its' central competence lies in the application oriented research of collective patterns of interpretation, concepts of identity and representations as conveyed through national education

( תרגום: מטרתו העיקרית נמצאת במחקר הבודק את ההתאמות הקולקטיביות  והאינטרפרטציות  של הזהויות כפי שהן מיוצגות  דרך מערכת החינוך הלאומית) אחת ההרצאות בכנס זה הוגדרה כך: Shaping the past in History Textbooks in Arab schools in Israel 1948-2008

  זו הייתה הרצאתה של ד"ר חני שמש רש .

עיצוב העבר בספרי ההיסטוריה , כך הוגדר הנושא, ולא נאמר  "הצגת העבר" בספרי ההיסטוריה, שכן לא מקובל היום שניתן לספר סיפור כלשהוא מבלי שהמספר יביא את נקודת המבט שלו בסיפור, ולכן יהיה זה הסיפור שלו כפי שעוצב על ידי המספר, ולכן אנו מדברים על הנרטיבים השונים בסיפור הקונפליקט בינינו לבין הפלשתינאים.

 המושג נָרַטִיב ,מקורו בשפה הלטינית וממנה עבר לאנגלית וצרפתית תרגומו לעברית  הוא במושג  "סִפֵּר" , סיפר הוא אם כן  פרשנות של היבט מסוים על העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית.

 כאשר אנו מדברים היום על הנרטיב הפלסטיני, מול הנרטיב הישראלי ומבקשים לתת לגיטימיות לכל אחד מהם, זהו מצג  של גדלות רוח ואובייקטיביות.אך מצג בלבד. הדדיות כזאת אינה אפשרית בסיפור שהוא ליבו של קונפליקט אקטואלי בעל השלכות מידיות על ההשתמעות הפוליטית והמדינית שלו. ההסכמה להציג גם את הנרטיב של האחר אינה יכולה לשחרר את המספר מלהציג בסופו של הסיפור גם מסקנה מוסרית וערכית אותה הוא גוזר ממערכת של ערכים מנחים המציגים תפיסת עולם שמעוגנת באידיאולוגיה  כלשהי. מספר כזה ,בכול פורום שהוא ,צריך בסופו של דבר להציג מסקנה כלשהי מהנרטב המוצג. ואם מדובר בביה"ס חובה זו מוטלת על המורה.

בגרמניה ובשבדיה ייתכן כי המורה יפטור את עצמו מלנקוט עמדה ויותיר אותה כשאלה פתוחה, ויש להניח כי מרבית התלמידים גם לא יקשו עליו. אך כאן אי נקיטת עמדה היא בריחה מהכרעה ערכית בשאלה אקטואלית.

עצמאות

כבר מנסחי מגילת העצמאות חשו בצורך להתמודד עם השאלות שעצם ההכרזה על הקמת המדינה מעוררות החל מרגע כינונה. לפיכך כתבו במגילת העצמאות  את הפסוק הבא: "ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

הקמת המדינה אמרו מייסדיה היא מעשה לגיטימי על פי החוק הבין לאומי, שכן כך החליטה עצרת האומות המאוחדות, והיא מעשה טבעי שכן לכל עם זכות לחיות במדינתו שלו, ואילו זכותנו לממש ריבונות כזאת דווקא בארץ ישראל מוקנית לנו מתוקף זכותנו ההיסטורית על טריטוריה זו. זכות היסטורית אינה מוכרת במשפט העמים, ואין שום תקדים היסטורי אחר בו עם שב למולדתו העתיקה אחרי אלפיים שנות פְּזוּרה כדי לחדש בה ריבונות שאבדה לו אי אז בהיסטוריה . כך גם אין תקדים לשרידותו של ציבור בעל זהות אתנית מוגדרת ללא טריטוריה וללא ריבונות תקופה כה ארוכה. התופעה המוכרת היא של התבוללות ולאחריה היעלמות בתוך החברות החדשות העולות על במת ההיסטוריה. לפיכך הטוען לזכות כזאת יכול לממש אותה רק אם יש בכוחו גם להגן על תהליך מימושה בפועל. ואומנם תהליך ארוך זה של הגנה על הזכות ההיסטורית הגיע לשיאו במה שמכונה "מלחמת העצמאות" בעוד שלמעשה הייתה זו "מלחמת קיום" שכן לו לא ניצח היישוב שאז קראנו לו "היישוב העברי"  , כי אז הייתה הזכות ההיסטורית הזאת  הופכת שוב לחזון דורות של "חַדֵּש ימינו כקדם".

 מכול מקום ,מדינת ישראל היא מופע היסטורי חסר אח ורע. אין עוד מדינה שכמעט כל תושביה היגרו אליה בגלל חזון היסטורי  והרצון לממש אותו מתוקף היותו בעיניהם זכות היסטורית. הטענה כי קודם כול הייתה זו הגירת מצוקה אינה משנה את העובדה כי הבחירה הייתה על ארץ ישראל ההיסטורית, בין לפני מלחמת העולם השנייה ובין אחריה בהיעדר אפשרות אחרת. עצם קיומו של החזון הזה היא הנותנת לעם זה את כוחו לממש חזון כזה עם תחושה של צדקת הדרך, ואכן צודקת הדרך,  למרות היותה חסרת תקדים.

זהו הנרטיב שלנו שהוא סיפורו של אתוס ציוני קדום שקבל את ביטויו המעשי בהכרזה על הקמת המדינה ובמלחמה על מימושו של חזון דורות ועצם קיומו של היישוב שחי אז בארץ. אך מה שאנו מכנים מלחמת העצמאות. תקופה ארוכה כונתה מלחמה זו על ידי הערבים מלחמת 48 (ביטוי ניטראלי) אך לאחר מלחמת ששת הימים החל אירוע זה להיקרא בפי הפלסטינאים ה"נכבה" שפירושו בערבית "האסון".  הבחירה במונח זה מטרתה לתאר את מצב הפליטות של העם הפלסטיני כאילו הוא מנותק מההיסטוריה ורק גורם אחד אחראי להתרחשותו- העם היושב בציון ארצו. ה"נכבה"  היא חלק מהניסיון לשכתב את ההיסטוריה כך שתיווצר   מקבילה למצב העם היהודי לאחר השואה ומכוח השוואה זו אף לדרוש את זכות השיבה. מערכת מושגית זו מנסה לטשטש,או אף להתעלם מהנסיבות ההיסטוריות שהביאו למצב הפליטות ואובדן חלק מהטריטוריה עליה הייתה אמורה לקום מדינה ערבית על פי אותה החלטה של האומות המאוחדות, וכך למקד את תשומת הלב בעוול שנעשה לפלסטינאים, והוא זה שאותו יש לתקן, לשיטתם.השיטה הישנה של לחזור על השקר ללא הרף עד שייתפס כאמת מופעלת גם כאן. הנה  רק השבוע לרגל יום ה15 במאי מראיינת אילנה דיין את ח"כ אחמד טיבי בגלי צה"ל והיא שואלת אותו כך: " אתה דורש ממני להכיר בסבל שלך, אתה מכיר בסבל שלי? " לשאלות כאלה אנו קוראים בשלשון עממית -הרמה להנחתה- שכן אין כאן כול עניין של הכרה בסבל אלא בתיאור מהלכים היסטוריים שיש להם תוצאות ששום תו ערכי אינו מונח בצידן, אך אחמד טיבי לא יחמיץ הזדמנות לערוך את ההקבלה המופרכת  בין השואה שלנו לשואה כביכול של עמו וכך הוא עונה לאילנה  " אני הוא זה שאמר מעל דוכן הכנסת שהשואה הייתה הפשע החמור ביותר בתולדות האנושות המודרנית, הייתי מצפה מקורבנות השואה שלא יהפכו אחרים לקורבנות שלהם, והנה אתם הפכתם אותנו לקורבנות של הקורבנות" . מעיד על עצמו אחמד טיבי כי הוא אינו שייך למכחישי השואה, כלומר הוא אמין ושייך ל"טובים"אך מיד באותה נשימה הוא מכחיש את ההיסטוריה של המלחמה ב48 והופך אותה לחלק מהשקר הנמשך של הנכבה, אתם קורבנות של שואת עמכם הפכתם אותנו לקורבנות שלכם,  אחמד טיבי הוא קוריוז אחד מיני רבים בשקר החוזר על עצמו בתקווה שיהפוך למוכר ומוסכם, שכן אמת הוא לא יהיה לעולם. לכן נחזור לשאלות  שבאמת עומדות על הפרק  בצד הנרטיבים המנוגדים.

מהן אם כן השאלות הערכיות שלא ניתן לחמוק מהן, ועל שאלות אלה צריך לקבל את תשובת שני הנרטיבים, ואותם להעמיד במבחן שתוצאותיו יצביעו על העתיד שאליו יש להתכונן. השאלות הן:

1 .  האם אתה או אתם מוכנים לקבל את העמדה כי לעם היהודי יש זכות היסטורית לממש את ריבונותו בארץ ישראל או בחלק מארץ ישראל ההיסטורית. שאלה זו היא שאלת המפתח בסכסוך. לא תיתכן שום פשרה היסטורית כל עוד לא תהייה הסכמה כי אנו נמצאים כאן מכוחה של זכות חסרת תקדים, אך שורשית עד כדי היותה מייצגת של מהות יהודית ,שעמדה בכל המבחנים ההיסטוריים ששום עם אחר לא עמד בה מעולם.

2 . האם אתה או אתם מכירים בכך כי בטריטוריה זו לא הייתה מעולם מדינה ריבונית לשום עם אחר פרט מאשר לעם היהודי.

3 . האם אתה או אתם מוכנים להכיר בכך כי המושג "יהודי "הוא לא רק ציון של שייכות לקבוצה שיש לה זהות דתית אלא גם זהות לאומית.

כל מי שישיב על שאלות אלה בשלילה אין לנו המגדירים עצמם כציונים שום סיכוי להגיע עימו לפשרה היסטורית ויש להתכונן להמשך ההגנה על הזכות ההיסטורית. ואילו כל מי שישיב בחיוב על שאלות אלה הוא פרטנר לדו שיח על שתי מדינות לשני עמים. כלפי פנים צריך יהיה לומר לכול מי שפשרה כזו היא עבורו משבר של אובדן שאי אפשר לחיות איתו, כי זה מה שיכול היה דור המייסדים והדורות שאחריו להשיג בשעה זו של ההיסטוריה, ושהחזון של "ותחזינה  עינינו  בשובך לציון" זה ביטויו היום, ואילו ארץ ישראל השלמה הופכת להיות אחריותו של מי שאחראי על נצח ישראל, והוא כידוע לא ישקר.

ועד אז אין לי כול התנגדות שמי שמבקש להביע את כאבו על אירועים היסטוריים שעברו על עמו יעשה זאת במסגרת החוק ,ובלבד שיום אחד תהייה ההכרה שישראל מממשת זכות טבעית והיסטורית . אין לי גם כול התנגדות כי בבתי הספר שלנו ילמדו את מה שהפלשתינאים מכנים ה"נכבה" ולספר כי הם מתארים היום את אירועי העבר כגירוש מבתיהם שהיו  400 כפרים שנחרבו,ושעתה משפחות שהיו פעם מאוחדות באותן כפרים, הן היום מפוצלות בכמה ממדינות ערב השכנות וגם במדינות רבות ברחבי העולם. אך באותה עת גם ללמד כי זו תוצאה של מלחמת קיום, וכל מלחמה בהיסטוריה יצרה מציאות חדשה ואת העבר לא ניתן היה  לשחזר עוד . בתום מלחמת העולם השנייה היו דרכי אירופה מלאות במאות אלפים של פליטים, ביניהם רבים מבני עמנו, שהמלחמה שינתה את מסלול חייהם לעד. בין הפליטים היו גם גרמנים רבים שמדינות שסבלו מגרמניה הנאצית בחרו שלא להשאיר בתחומן גרמנים שהיו עילה לדרישות הטריטוריאליות של המשטר הנאצי באותם ימים . הראשונים לגירוש היו הגרמנים מחבל הסודטים בצכיה.

שום חרם או רוחות מלחמה לא ישנו את העובדה כי מדינת ישראל היא מדינה יוצאת דופן בהיסטוריה האנושית, באשר אף אנו העם היהודי הוא עם יוצא דופן בתולדות העמים , כאשר אנו מממשים זכות שקראנו לה "היסטורית" שאף לה אין תקדים , אך משעה שנקבעה עובדה זו, ואנו שוב בוני ההיסטוריה של עצמנו, ואיננו עוד סבילים בהיסטוריה של עמים אחרים ,עובדות אלה יהיו  המסד למשא ומתן שיביא לסיום הסכסוך.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: